מוקדש לדוד דהאן, ידיד שנהרג בתאונת דרכים...
אוהב אותך לנצח!

עוד יום בלעדיך.
עוד יום של חוסר אמונה.
עוד יום של הלם.
עוד יום של געגועים.
מקווה שנעבור את זה ונחזור לעצמנו.
אל תכעס עלינו שאנחנו עצובים, זה לא בכוונה...
אני יודעת שאתה לא רוצה לראות אותנו עצובים אבל אנחנו לא
יכולים לשלוט בזה..
ואנחנו מנסים. מחזקים אחד את השני אבל לא תמיד זה הולך.
אנחנו משתפרים - כולם ביחד וכל אחד לחוד, אנחנו מצליחים לתפוס
את זה לאט לאט.
כואב לי ללכת לבית ספר.
שם אני מבינה יותר מתמיד עד כמה אתה חסר.
עד כמה חסר החיוך שלך.
הצחוק שלך.
השטויות שלך.
השגעונות שלך.
הנוכחות שלך.
הלכתי היום לצומת.
להיות "איתך" "לבד".
אני לא יודעת להסביר את זה אבל אני מרגישה כאילו שאתה שם,
מחכה שנבוא לבקר אותך.
מחכה לבוא להצחיק אותנו עוד פעם ועוד פעם.
ראיתי שם הרבה נרות נשמה וזר פרחים גדול.
הנרות היו כבויים אז התחלתי להדליק אותם אחד אחד עם גפרורים
משומשים שהיו זרוקים ליד..
אחרי כמה זמן מצאתי קופסת גפרורים שלמה שמישהו השאיר או שכח שם
אבל תן לי להתלהב שהשקעתי...
היה מצחיק... הזר שם הוא עגול כזה, והיה נר בדיוק מעליו - זה
ניראה לי כמו הקישוטים האלה ששמים על הדלת בכריסמס...
אנשים חשבו שאני מטומטמת, יושבת על אי תנועה ומדליקה נרות, אבל
לא אכפת לי, זה בשבילך.
לאדם מיוחד ויקר כמוך לא אכפת לי אפילו שיאשפזו אותי זה המעט
שאני יכולה לעשות למענך.
אישה אחת בתחנת מוניות שליד אמרה לי שצריך לסדר איזה קרטון
שיעצור ת'רוח, שלא תכבה ת'נרות כי אז כל הזמן נצטרך לחזור,
ועניתי לה שלא אכפת לי לחזור לשם 100 פעם ביום...
אז היא אמרה שהשבת נכנסת אמרתי לה שאתה מעבר לכל זה.
כל כך עצוב לי.
זה לא נתפס אצלי בכלל.
אין שום סיכוי בעולם שאתה מחזיר ת'גלגל טיפה אחורה ועולה על
המונית דקה מאוחר יותר?
למה אתה לא עונה? אתה זה שקרוב לאלוהים, לא אני, אתה היחיד
שיכול לעשות משהו.
אני לא יכולה להפסיק לחשוב על כל הצחוקים שהרצת כל השנים האלה
שאני מכירה אותך,
זוכרת ששיחקנו כדורגל בדפנה ושיחקתם משהו שלא אהבתי, כי הייתי
גרועה בזה כמובן, אז ישבתי בצד כי ידעתי שתצחק עליי..
אבל אל תדאג, אני יודעת שזה לא מתוך כוונה רעה...
לא נראה לי שבכלל אתה יודע מה זה.
עכשיו כשאני חושבת על זה, יש כל כך הרבה דברים שלמדתי ממך.
ממך למדתי את המושג "אוהבת משולשים אבל לא של פיצה"
בגללך או בעצם בזכותך למדתי מה זה קיציס ופרידמן בכלל.
וגם בסופו של דבר למדתי ממך איך משחקים את המשחק הזה ששיחקנו
אז ולא ידעתי לשחק..
היום אני אפילו טובה בו..
אם תרצה נוכל פעם לשחק..
אבל בשביל זה תצטרך באמת לעזור, כי אני לא יכולה להביא אותך.
אחי...
בבקשה, תבוא לבקר אותנו מתישהו.
אפילו בחלומות שלנו..
תשאיר לנו איזשהו קשר איתך.
שנדע שטוב לך.
שנוכל להיות רגועים.
תחזור, איכשהו.

בבקשה!!