המבט שהיה בעיניו, מבט כל כך יפה וטהור. הוא הביט בי עם עיניו
הירוקות ודמעות הציפו אותן. שערו שנפל על המצח נדבק לפניו
כשהתערבב עם הדמעות. ניגבתי את הדמעות והמשכתי לבהות במבט
שלו.
הוא גסס לו שם, למוות. והוא תקע בי מבט של רחמים. הוא ביקש
רחמים, עזרה. אבל לא יכולתי לזוז ורק בהיתי בו במשך דקות
ארוכות, נזכרת במבטו בכל מיני סיטואציות אחרות, שמחות יותר.
סיטואציות שבהן הרגשנו שאנחנו היחידים שחיים בעולם, שבהן
הרגשנו שאנחנו נחיה לעד ביחד.
הוא גנח מכאבים, דם מילא את גרונו ולא עשיתי שום דבר כדי
להפסיק את הכאבים, רק המשכתי לבהות במבט שלו.
ועיניו נעצמות להן לאט לאט, אני אומרת לו שיפקח אותן כי אני
עדיין פה. הדמעות כבר יבשו, השיער האפיר והוא הסתכל עלי
כשעיניו אומרות לי -"זהו המבט האחרון..." וזהו היה המבט
האחרון, הוא מת. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.