נכתב בלילה שבין השבע עשר לשמונה עשר באוגוסט 1998 עם כאב בטן
נוראי.
אני לא כאן כרגע אלא אם אנחנו במקום אחר בזמן שאת קוראת.



איך מתחילים, על מה להלביש את כל מגדל המילים שעתיד לבוא.
על מה קודם, על מי שאני או על מה שיבוא. על המחלה? מעניין אותך
לשמוע. הרי זו היא שלא תיתן לנו להיפגש בסוף. על מה? על סבל,
על תקווה. את כל אלה תקבלי גדוש בכל תוכנית. לא אין מלחמה ואין
תקווה לחיות. שיעברו להם כבר המטופשים האלה.
אני מעדיף לנסות ולספר לך על עצמי, רוח הרפאים של מסדרונות
המרפאה. זה שוב חוזר, סליחה.
הבעיה העיקרית שלא נפגשנו כלל. עוד לא הספקת להכיר אותי וכבר
אני הולך לך.
מצטער, לעומק הלב מתנקזות לי דמעות עליך. אלמנה בגיל כה צעיר,
סיבת המוות אינה ידוע ואיתה גם האיש.
מצד שני נחמה מבצבצת, הרי לא הכרנו, לא תדעי צער על קבר לא
נודע לך. טוב שזה כך, הרבה יותר טוב.
המחשבות נקרשות לי. קשה, כמעט בלתי אפשרי לצער אותך כך כשעוד
לא גמרנו סיגריה ביחד.



עזבתי את הסלון ונכנסתי לחדר. יותר מדי צפוף לי עם רוב האנשים
בעולם. עכשיו נהיה צפוף גם עם המשפחה. אימא אחת, שני כלבים ואח
בארון. יש עוד אחות אבל היא לא כאן כבר כמה שנים.
משלבת רגלים על המיטה. מחברת חדשה, קורעת דף ראשון ומתחילה.
חושבת על מה, מי אין לי מושג. מנסה לדמיין לי אותך יושב אי שם
לא מכיר אותי. מדמיינת חיים בלתי אפשריים, חיים מאושרים. חיים
עם גבר אחד מסוים שפשוט עדיין לא יצא לי להכיר. ביקרו בי גברים
עד היום אבל הם לא היו אתה, בדקתי. מי אתה? אולי אתה רק אידיאל
מופרך ומסרס שקיבלתי מיותר מדי ספרים וסרטים. אולי לא קיים
אושר ואידיליה כמו זו, בטח לא בין זוג אנשים. איך אפשר לחיות
עם גבר אחד לתמיד ועוד להיות מאושרת גם שיחסי המין מגיעים לאחד
לשבוע. שההתלהבות שכחה. איך אני לא אתאבד משעמום.
אציל באצילים, גבר שבגברים עם ביצים ככה גדולות. עדיין, גם אם
יצא מתוך רומן דביק הרי השגרה תהרוג אותי, לא?
האם יש אדם כזה בשבילי? האם יש אדם כזה בכלל, שיוכל לרגש גם
אחרי שנים.
זה לא נראה לי בשבילי כל הסיפור הזה של בחור בחורה.
עוד לא פגשתי אותך וכבר עוזבת. כבר מוותרת כי קרוב לוודאי
תשעמם אותי.
סלח לי, מחל לי על מחשבותיי. על שאני מזיינת לך את השכל עוד
לפני זיון אחד טוב.



מי את? מרחפת לך בתוך ראשי. ללא פרצוף, גוף או תחת ממשי. (אני
כל כך אוהב את הישבן שלך)
איך אפשר שדבר לא ממשי יהיה ברור כל כך. הרי יום אחד תהפכי
למציאות וכנראה שתהיי את באמת.
כשתקבלי צורה אראה לך המחברת. זה לא יהיה לי קל. אצמד לפינת
החדר בשתיקה ואחכה. את תגניבי חיוך קטן, תסגרי את המחברת ומבלי
משים תעבירי עליה ליטוף קטן בקצות האצבעות, תניחי בפינה ותשתקי
איתי מספר דקות. התקליט נגמר, בזמן החלפת צד תזרקי מספר מילים.
אני ארצה לשאול אבל כנראה שלא.
כן ככה תתנהגי. אולי לא? אולי זו לא את. אני בבעיה, קיבלתי
נסיכה של מישהו אחר. היכן מחזירים חלום שהתבלבל?  סליחה,
קיבלתי אותה והיא ממש לא היא. מה זה צריך להיות, ממש הפקרות
ואיזה מין שרות אני רוצה ת אחראי וכולי וכולי וכהנה וכהנא .
לא, זו את. אני יודע. אבל כנראה שלא נראה ת רגע- אני אוהב אותך
מאוד, להתראות אי שם בחלומות.