כל חייו הוא התכונן לרגע הזה. שעות רבות הוא בילה
בהרהורי-הרהורים כיצד הוא יתנהג כשזה יקרה.
משחר ילדותו תיאר לעצמו מתן כיצד תראה הפגישה שלו עם נערת
חלומותיו, הוא דמיין את זה כמו בסרטים - אולי היא תהיה פצועה
והוא יגיש לה עזרה, ואז יראה את עיניה הכחולות מביטות בו, אולי
היא
פתאום תשב לידו באוטובוס. זאת הסיבה שהוא השתדל תמיד להשאיר
לידו מושב פנוי.
מתן ידע, והוא בן 22, שכל החברות שהיו לו עד עכשיו היו סתם,
לא משהו רציני. הוא לא חשב לרגע על מישהי מהן שאיתה יבלה עד
סוף ימיו. אפילו עם יסמין, אותה אהב כל כך.
את יסמין הכיר לו חברו הטוב במסיבה, בהתחלה היא לא כל כך
התלהבה ממנו, אך מתן הפעיל עליה את קסמו האישי, כמו שרק הוא
יודע, והם נשארו יחד הרבה אחרי שהמסיבה תמה. הכל ביניהם זרם
באופן מאד מוצלח. הוא אהב אותה, היא מאד אהבה אותו, כולם ידעו
שהם זוג מושלם. היא ליוותה אותו במשך כל שרותו הצבאי והוא
ליווה אותה בלימודיה.
יום אחד, כשנמאס להם מלחץ הסביבה, פתאום העלתה יסמין את ההצעה
להתמסד.
-"מה יש?", אמרה, "זה רק הליך פורמאלי", צחקה את צחוקה המלבב.
מתן לא יכול היה לעמוד בצחוקה, הוא כבר דמיין את שניהם נרשמים
ברבנות, אך מחשבותיו סחפוהו, ראשו הסתחרר, עיניו הזדגגו קלות,
ואת צחוקה המתגלגל כבר לא שמע בהמשך הערב. הוא הרגיש מוזר.
כשהלכו לישון, ראתה יסמין את עצמה בעיני רוחה מהלכת בין שתי
שדרות אנשים אחוזי זיקוקים, שובל שמלתה משתרך לו מאחור, הוריה
הגאים מביטים בה בעיניים נוצצות, הרב עומד ומחייך והפסנתר
מנגן לו חרישית...
מתן, לעומתה, התהפך לו מצד אל צד, הוא כל כך אוהב את יסמין,
אבל הוא לא יכול להינשא. הוא הרי נשבע לעצמו שאת אהבתו הוא
יגלה באקראי! היא הרי היתה אמורה פתאום לשבת לידו על הספסל
ולאחוז בידו, או שהוא ימצא אותה בודדה וייגש אליה. הרי הוא
תמיד ידע שכך יכיר את אהבת חייו!
ויסמין, עם כל אהבתו אליה, אינה כזאת...
בבוקר, ראתה אותו יסמין, ופניו אינם עימה כתמול שילשום.
-"ידעתי שלא הייתי צריכה להעלות את זה", סינננה מבין שיניה.
יסמין בהחלט בנתה עליו לשארית חייה, אהבתה אליו היתה עזה.
מתן הגיע אכן להכרה, הוא הבין עכשיו מדוע כל אהובותיו נידחו
מפניו, מעולם הוא לא חש ב"קליק" הנכסף מייד בהתחלה, מימיו לא
חווה אהבה ממבט ראשון. האהבה הגיעה אמנם מעט מאוחר יותר, והיא
חזקה וסוחפת, אך למתן זה לא הספיק.
הוא האמין שיסמין תבין את זה, היא לא הבינה.
-"אני חשבתי שאתה אוהב אותי כמו שאני אוהבת אותך!", בכתה על
אובדן אהבת חייה, "לא חשבתי שאני זמנית!". מאותו יום והלאה,
צחוקה המתוק לא נשמע עוד מפיה, במקומו הכניסה הרבה כוסות קפה,
חזק ומר.
גם מתן בכה, אך התנחם בכך שאהבת חייו בוא תבוא. הוא שוב ושוב
ראה את עצמו מספר לבן שיוולד לו איך הוא ואימו הכירו ברגע
מקרי כלשהו, ואיך נלכדו באהבתם לנצח. כן, החיים היו ריקים בלי
יסמין, אבל בעתיד..., כן, הוא לבד עכשיו, אבל אחר כך..., כן,
היה פעם כייף, אבל...


יום אחד אמר לו ליבו, שהיום זה היום, איזו תחושה עמומה של
תקווה נבעה מלב אופל הקדרות שבליבו. גם הנומרולוגית שלו רמזה
לו שהיום הוא יום מיוחד, והמפה האסטרולוגית שלו אישרה את זה.
מתן החליט לצאת מביתו ולמצוא את ה"קליק".
הוא התלבש והקפיד על כל תג ותג, וכל קוץ וקוץ בשערו, וכך יצא
את ביתו שמח וטוב לב. דבר מוזר בהתחשב בעובדה שבדיוק יומיים
קודם מלאה שנה להתאבדותה של יסמין. כך נכנס הוא בשערי הקמפוס,
סטודנט גאה, שנה שנייה. בגו זקוף הילך במסדרון, מביט על הבנות
סביב במבט שרמנטי, משחזר בליבו את המשפטים שיגיד לאהבת חייו,
את המשפטים שיספר לבנם המשותף.
הלימודים פסו, תמו ועברו, והיום נטה לערוב. זה עדיין לא היה
זה. מתן כבר התייאש, שחוח הלך לביתו, בודד ועייף.
בימים הבאים כבר לא התאמץ מתן יותר מדי למצוא חן, וכל מדי יום
- בבוקר הוא בא, ובערב הוא שב, ומדי פעם לצידו מישהי זמנית
אחרת.
עם הזמן, אפילו את החיוך הכובש שלו כבר שכח לחייך, גם משפטי
המפתח אבדו.


בוקר אחד, קם מתן יגע כהרגלו, התסדר קלות ונסע ללימודים.
בעיניים כבויות נכנס בשערי הקמפוס, סטודנט עייף, שנה שלישית.
בלי להביט סביב הילך במסדרון, מעיין בספריו, כשפתאום, כמו
בסרטים, נתקל בטעות במישהי חולמנית כמותו. כשעזר לה בכבדות
להרים את ספריה נפגשו מבטיהם. כבמעשה קסם לא יכול היה להתיק
את עיניו מעיניה, לאט לאט הרים את ספריה והגישם לה, ומבטה לא
סר ממבטו. ליבו הלם בו בפראות, כשהיא החלה להתרחק, עדיין
מביטה. גם הוא צעד הלאה בעוד ראשו מופנה אחורה, אליה. משהו
בתוכו צעק "זה הרגע! זה הרגע!", תחושתו אמרה לו שצעדיו
המתרחקים ממנה מגיזים את חלומו הגדול, אך רגליו נשאוהו ממנה
והלאה, לדרכו. גם היא החישה צעדיה והתרחקה, מבלי להסב פניה
ממנו. היתה זו אהבה ממבט ראשון.
רק כשעמד בפתח אולם ההרצאות הבין, שזה עתה פיספס את הרגע לו
חיכה כל חייו. הוא סב על עקבותיו ורצה לחזור אליה, אך הוא לא
מצאה.
מתן לא חזר אל השיעור, במקום זאת הלך אל ביתו, היכה באגרופיו
אל הקיר וצרח בבכיו, כך נשכב על מיטתו, שטוף זיעה ואלכוהול,
ונרדם.
עד הפעם הבאה.