שוב קולות של בוקר,
פוקחת ת'עיניים,
את לא במיטה.
אני רוצה אותך לשכוח,
ולפתע בא לצרוח,
את כה יקרה.
ולבד לי נורא.

להיות בלעדייך
זה לרצות אותך, קרוב כל-כך.
להיות בלעדייך,
והלב שלי נשבר.

שמש צהריים,
גוררת הרגליים,
ישירות אל המטווח.
וחם לי כל-כך.
אני מול המחלקה עומדת,
מרגישה דמעה פורצת,
כואב לי בלב.
אני קוראת חרש בשמך.

לחיות בלעדייך...

עושים מסדר של ערב,
חיילים צוחקים בלי הרף,
באים למרפאה.
ואין לי תשובה.
הלילה משתרע,
אני לעצמי מתכדרת,
ויד לתוכי חודרת,
וטוב לי ורע.
נאנחת חרש,
וטוב לי ורע וטוב,
ולח ורטוב.

להיות בלעדייך...