תחנוני הזמן רוטטים על החלון
רווחות הנחה נוקשות על הווילון
ואני משוטט לי על פלנטת הקסמים
כוכב רווי אור, כוכב ספוג דמים.

כ-20 מצולעים ספוגים בחיוניות
נטולי רגש, חסרי אישיות .
מאותתים לאישון משמעיות תלת ממידיות
מרצדים בריפוין צבעים רבי-מהויות.

מסך האור אשר מעוטר בזויות ישרות
שולח לפתע... אדמומיות לרקע...
איזה עולם מופלא, עולם שבו מספר שבבים
הוציאו לאור את פלנטת הדמים.
המקסם הזה מרצד בצורה כה פנומנלית
אלי שולח התדר ברזולוציה מקסימלית.

כה חדים הם המעברים בחיים
כל כך קיצוניים השינויים הקורים.
מחשבה זאת הקיפה את גזע המוח במעין ריקוד מחול
כאשר לפתע במסך ריצד לו הגוון הכחול:
...גלי פרא התחפשו לסוסים
דוהרים אל החוף, פורקים כעסים.
גופות פרא מתלהטות בחוזקה
כאשר צעיף ארגמן
התקשט לו בתחפושת של ענן.

והנה שוב אותם אלה שפצחו במחול
מציפים אותי מחשבה ספוגה ברטיבות ולא מעט חול:
...מי יתן וחמוקיים תמיד ילטפו את חותמי
ירכיים עגלגלות יקיפו את אגני
ואש אהבין תפצח בגני...
הייתי משלם סכום לא מועט
בכדי שמחשבה זו תימשך לעד.

שורה של מחשבות מהלכות כמעיו מצעד פשע
אופפות את מוחי, מקיפות את מרכז הגזע.
שורה קטלנית זו לא הגיע לפתע
היא נוצרה כנראה בשל הופעת המג'נטה
שולחת אותי היישר אל כוכב האימים
כוכב נטול אור, שכן זוהי פלנטת הדמים:
...טיפות דם נוזלות על הקירות באיטיות מרבית.
עד דמות חסרת ישע, שטופת בצע, התפוצצה לפני תפילת ערבית.

2- סיאמים שקעו כמו איזה תאום
ורק אז העולם התנפח כמו לו כמו איזה בלון.