חום התמוז אז הכה בי ללא רחם.
שעת צהריים מתפזרת על הפלוגה הרדומה.
שתי חיילות פוסעות בסך הן מחכות לטיפה של גשם שלא יבוא.
וכשאני רואה אותך לפתע אני נושמת אל קירבי
שעת צהריים חמקנית כל כך כמו צל ביישני.

חום התמוז ואנחנו שתי נשמות טועות.
שעת בין-ערביים, את במרפאה. רגלך פתע לא סרה לפקודתך.
שתי ידי כמו פולשות לתוך דמותך, הן מבקשות משמעות ללב אוהב.
וכשהיבטתי בתוך עינייך ראיתי אלוהים,
מחייך אליי ומצווה עליי:קחי אותה!

בערב מדברי על מיטת-שדה צבאית,
את השלכת את יסוריי מחוץ לאוהל, כמו תרמילי כדור רובה
אין חפץ בם.
ידייך מבשרות לי על אושר עילאי שעוד נכון לנו.
היית מקודשת ככל אשה מדי חודש בחודשו.
ואני עדיין מבררת משמעותו של ליל קיץ.

חום התמוז ואת נעלמת לי באבק.
צרור רעשים מוכר בוקע מתוך המכשירים.
מנסה להפריד אותך מרחש הגברים הנחושים שבקשר.
הם כמו עוטפים אותך בחיוך פיקודי מושלם.את נענית להם.
הלילה יורד על המדבר, אוויר צונן חודר לעצמות.
רק כיתמי הארגמן שהותרת על מיטתי יעידו בך.
כמו מזכירים לי שושנים שפורחות בנווה מדבר.