סיון בלס / בכביש ירושלים-תל אביב |
למטריות מבריקות, מגוננות
על מעילי-גשם מעוצבים, המקפלים בתוכם זרים.
למישורי תירס.
הרחק מגבעות האבן הפועות אלי
באלפי שבילי עיזיהן הנחרצים
אל חזי החשוף.
הרחק מהאוויר הכחול ככד זכוכית
המרחיב את נחירי ומכווץ את גרוני.
הרחק מרחובות מוכרים בהם מהלכים רפאי-עבר
בשרניים ואדומי לחיים.
אל מקום ששפתו תפתל את לשוני לחכי,
מקום בו איש לא יהגה נכונה את שמי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|