נמאס לי!
נמאס לי מהכל!!!
כבר אין לי כוח לכלום.
די לריב עם חצי עולם.
די להתווכח עם כולם.
פשוט די!!!
רוצה לברוח,
לברוח הרחק.
למקום בו כבר לא יהיה לי עם מי לריב,
למקום בו כבר לא יהיה לי על מה ולמה.
שם אף אחד לא ישאל,
לא יחקור.
פשוט יאהב.
מבלי לדעת על עברי
יאהב אהבה תמימה
אהבה "אמיתית".
הבעיה היחידה היא
שאני לא אוהב.
אותו כן. אוהב מכל נשמתי.
על כן שנתן לי לברוח והיה היחיד
ועזר לי כל-כך בזמן הסתגלותי.
אך אותי?
אותי לא אוהב לעולם.
ואיך אחר יאהב אותי כשאני לא אוהבת את עצמי?
זאת לעולם לא אוכל להבין.
אולי כשאוהב את עצמי אבין.
אולי כששנאתי תחלוף אבין.
אך מי יודע מתי ואם זה יקרה?!
אף אחד...
אלוהים אולי...
אך מי יודע אם הוא קיים בכלל
רק הוא עצמו.

ונמאס לי...
פשוט נמאס
לשנוא את עצמי.