אין שום דרך אותה להסביר מהי מה,
אבל אתה זקוק לה כמו אוויר לנשימה,
מתהלך ברחובות מושפל פנים וכבוד,
חושב לעצמך מתי זה יקרה עוד,
מתי אזכה ליום המאושר, המיוחל,
יום בו אני אוכל,
להסתכל לה ישר בעיניים ולומר,
בלעדייך אני פשוט נופל ונגמר,
לא מבדיל בין ימין לשמאל,
ועדיין לא שכחתי מה אמרת לי אתמול,
אמרת שאני לא יודע כיצד לפרש,
את רגשות הבדידות שחודרים בי כמו אש,
שורפים את גופי ומשחיתים כל איבר,
ננעצים ופוגעים ברגע שבו בך אני נזכר,

ואהבה תאמרי למה זאת התחושה,
להיות כל כך זקוק למגע של אישה,
מדוע אני מתמוטט ומרגיש כמו טיפש,
ופתאום נסגרים האורות ואני בחשיכה מגשש,
רוצה להגיע אליה אל תחושת השלמות,
ויודע שבלעדיה אני פשוט אמות,
אבל אין שום דרך אותה להסביר מהי מה,
כי אתה זקוק לה כמו אוויר לנשימה,
מסתכל פעור פה על עוברי אורח,
שחולפים מולך ופשוט נגמר לך הכוח,
נמאס לחזור לבית ריק מכל סימן של שמחה,
ושוב תחושת הכאב עוטפת אותך,
אהבה אותך אני אפגוש באחד הימים,
ואחבק אותך חזק אל חיקי החמים.

-סוף-