אז שיחקתי לי משחק מחשב שהתיימר לבדוק את כישוריי כמנהל. מטרת
המשחק: לצבור הון גדול ככל האפשר תוך 5 שנים. Remember, אמרו
לי החוקים בחביבות, You only have 5 years. מה שמתורגם ל-3
דקות בערך של זמן אמיתי. אז בפעם הראשונה ששיחקתי הפסדתי את
מלוא 50,000 הלירה סטרלינג שהופקדו בידי תוך שנה לערך, וכך גם
בפעם השניה והשלישית. לאט לאט למדתי את הטריקים ובמשחקי השישי
הצלחתי לצבור כמעט 3 מיליון לירות.
אז נמאס לי, עזבתי את המחשב ויצאתי לקנות מצרכים לארוחת ערב.
(אורז וסלט. כמו טיול סיירות.) בדרכי למכולת חשבתי כמנהגי
מחשבות עמוקות עד מאוד. עד כמה המשחק הזה הוא משל טוב לחיים?
שאלתי את עצמי. האם המלאך היושב איתנו ברחם, לפני שהוא נוגע
לנו בשפה ומשכיח מאיתנו את כל אשר לימד, אומר לנו קודם,
Remember, you only have 75 years? אם יש טריקים לחיים
מוצלחים, אין לנו ממש זמן ללמוד אותם, שהרי החיים זה משחק
שמשחקים רק פעם אחת. רובנו מפסיד את ההון שהופקד בידינו די
מהר, כנראה. ואולי לא. אולי יש כפתור Play again לחיים, ואולי
כל הנשמות שמאכלסות היום כבר בקיאות במשחק. אבל גם לנשמות
יימאס בסופו של דבר מהמשחק, כמו שלי נמאס מהמחשב. לנשמות,
לעומתי, אין את האופציה של לקום מהמשחק ולעשות משהו אחר. זה או
משחק, או כלום. אז בפעם בכמה משחקים הנשמה כבר משועממת
מהעניין, ולא ממש שמה לב למשחק. מחכה שהחשק לשחק יחזור. ואולי
זה הסבר טוב לחיים שלי. אולי הסיבה שאני חש עצמי מבולבל תמיד,
ונראה לי שכולם יודעים איזה משהו די בסיסי על החיים חוץ ממני,
ואני מחמיץ הזדמנויות פז על ימין ועל שמאל, זה פשוט כי באיזשהו
מקום עמוק הנשמה שלי על אוטופיילוט. לא ממש מעוניינת במה שקורה
לי.

נראה לי שפה זה מקום טוב לעצור.
-אורן.