יום שישי בערב. החברות באות.
מתארגנות, מחליטות מה ללבוש, מחליפות חולצה, שמות חוטיני
(למקרה שאלוהים יהיה לצידנו הערב), מתאפרות.
מחליפות שוב חולצה.
מבט אחרון במראה ויאללה לדרך.
במונית יש התרגשות קלה לא מיוחדת כי יוצאים כל שבוע, אבל
הפרפרים בבטן מחליטים לבד.
מגיעות לרחוב, משלמות לנהג
(גם ארבעים שקל וגם מסתכל מתחת לחצאית)
מבליגות. יום שישי.
הולכות ברחוב ועוצרות להסתכל בשמשות.
מסדרות את הגלוס בשפתיים ומחייכות באישור. מגיעות לכניסה.
נשיקה קטנה לסלקטור (שילמנו מונית, צריך הנחה בכניסה)
ונכנסות.
תחנה ראשונה הבאר. מורידות שוט ונכנסות לאווירה.
הולכות למרכז הרחבה ומתחילות לנענע.
כולם מסביב מסתכלים.
הבנות מקנאה והבנים כי עומד להם.
ממשיכות לרקוד, מתקרבות קצת אחת לשניה, נשיקה קטנה על הפה
וליטוף קטן על הטיסוק.
עכשיו כולם מצפים, מחכים.
עושות הפסקה והולכות למראה.
מחכות בתור ומנפנפות כמה בחורים שפשוט לא.
חוזרות לרקוד. חם. כולם נצמדים ומזיעים. המוזיקה נכנסת עמוק
לגוף ואי אפשר להתנער ממנה.
הולכות לספות ונחות קצת.
מורידות עוד שוט, ועוד אחד, ועכשיו הכל נראה אופטימי יותר.
נשכבות אחורה בלי (או עם) לשים לב שהחוטיני מציץ ונרדמות.
מתעוררות מיד לא מוכרת שמלטפת אזורים פרטיים. מתחמקות במהירות
ומחליטות לחתוך.
יוצאות החוצה, נושמות אוויר ומתחילות לצעוד קדימה לשבוע אפור
חדש.
עד השבוע הבא.