כבר יומיים שלא ישנת,
הוא מחכה לה שם בחשכה,
מי יודע? מי יגיד?
מי ידע?
כבר עברו שבועיים,
אך הוא שם עדיין,
לידו מונחת כוס המים.
היא מתה, כולם כבר יודעים.
גם הוא יודע, הוא יודע.
אך הוא יושב עדיין,
כבר עברו שנתיים,
על כיסא הקש שבחדרה,
והדובי עם העין התלושה,
כבר איבד את עינו השנייה.
ושערות שיבה מתחילות להופיע,
והדובי נפל מהמדף.
והיא, פתאום הגיעה, היא מרחפת איתו עכשיו. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.