קוראים לה רכבת הגשם, אך אם גשם מסמל תחילה של חיים חדשים, כאן
ההפך הוא הנכון.
זו רכבת אפורה עם קרונות חלולים, המסילה לא מתחילה משום מקום,
אבל מסתיימת כל הזמן.
אף-אחד לא רוצה לעלות לרכבת, אבל היא ממשיכה - נוסעת ודורסת.
לנוסעים בה הייתה פעם גאווה, עקרונות והרבה מהדבר שהופך אותך
לגיבור.
אך כעת כולם חסרי מחשבה או הבנה, אבל רואים מצוין - רואים רק
שחור ....
הגלגלים הולמים במסילה, והרכבת כבר לא נוסעת היא עצרה ממזמן,
ואנשים שמלאים בזיכרונות נשפכים ממנה, לא אכפת להם שהם
גיבורים,
הם עשו רק טוב והלכו - שלא מרצונם..
הם היו מעדיפים להפסיד כל שטח תמורת כל דקה, ורק אנחנו עדיין
חושבים שהם גיבורים.
מושיטים יד מבין הקרונות ואת מחוגי הזמן הם רוצים להחזיר,
אך אנו אומרים להם להרפות ולנוח...
קרובים שנשארים עם מה שהיה ומפסידים את מה שיהיה.
ושנה תעבור ואף-אחד לא יזכור.
הם כולם כבר מתים ושמות לא חשובים.
ורכבת הגשם נוסעת ואוספת עוד ילדים, שהיו פעם אנשים ועכשיו הם
כולם 'גיבורים'.