כשאתה קורס (מוקדש למורי שאול שני)

כשאתה קורס מעלי, כמגדל ענק
אתה לוקח איתך את רעפי ילדותי.
ראשונים תמיד אנחנו.
להסתדר בשלשות מתחת למצבות.
ילד מוזר, אמרת.
ילד נושא בציקלונו
צינת ליל, רינת שחר.
אני רוקד במעגל ומביט סביבי
אני לוקח את ידך אל תוך קברי שלי.
בקבר, בקבר לרקוד לרקוד.
ילד שונה, חשבת.
ילד סוחב בילקוטו קלמר של אגדות.
ילד טבע
ילד צבע
צבע שמש, ילד ים
ילד מדבר לרוח
רוח שורקת ילד,
רחוב החצב 22.
שם חנוכיות צאלונים בוערים בשני.
היום יישרנו קו
באצטדיון מותנו במרוץ השליחים של החיים.


כשאתה נשבר מעלי כמגדלור מנופץ,
נאבק בשארית האור
אתה צורב את כנפי נעורי
כרשרוש הרוח בצאת האשמורות
כשריקת הזמן בדפדוף הצמרות
אוושות אנוש, בחלוף המשמרות
וצמרמורות.
אתה דוהה אל מותך
אני דואה אל מותי.
כשאתה חולף מעלי כמו פעם,
המורים יוצאים ראשונים מהכיתה. אך בסדר הפוך.
זהו שיר לכתה אלמונית
כשאתה קורס