שומעים. אז שומעים. דרך הקירות הדקים שומעים הרבה דברים. שכנה
למטה, גונחת. חודרים אליה כנראה. בעלה במילואים, אז כנראה
שהשכן מקומה 5 הוא זה שאיתה עכשיו בין הסדינים. אשתו הלכה
למכולת, לעשות קניות כדי להאכיל את הילדים. היא כבר לא נותנת
לו. אז הוא, גבר, כמו כל גבר, חייב להתפרק.
מלמטה שומעים את המוזיקה שבוקעת מהמערכת של הילד של השכנים. בן
14, בועט. מתמרד. שומע מוזיקה שהוא לא יודע את המילים שלה.
העיקר שיש גיטרות. ותופים. חברים שלו אומרים לו שזה טוב. זה מה
שהולך. אז זה ש"מסתובב במערכת שלו". רק שהמערכת שלו היא מערכת
משומנת. לא של מיסחור, של פיראטיות. למה עושים מוזיקה בימינו?
כדי שנוריד אותה? כנראה. זה מה שהוא מכיר. בן 14 וכבר נולד
"אדם מיידי". או "חד מימדי". שניהם אפשריים.
שומעים. בהחלט שומעים. את האנחות של חולת-הסרטן הרוסייה שגרה
למטה. הילדים שלה, שם ברוסיה, קראו לה פעם "אמא". עכשיו הם כבר
לא באים לבקר יותר. הם ברוסיה, חיים את החיים שלהם בשקט, בלי
אמא על הראש. הם קראו לה "אמא", עכשיו הם מספרים שהיא מתה. זה
על המצפון שלהם. אם היה להם מצפון. כשהייתה שימושית, או יותר
נכון "שמישה", היו אומרים לה שאוהבים אותה. עכשיו? אפילו תה
לוקח לה חצי שעה לעשות. כמו פרק בטלנובלה. מישהו מדליק את
הקומקום בפרק 1405. יש לך מזל אם הוא יסיים לחלוט את העלים
בפרק 2319. בטלנובלה הכל מזוייף. אומרים שזה לא כמו החיים. לא
כמו החיים? לא מסכים. זה בדיוק אותו הדבר. או לפחות נהיה דומה
יותר מיום ליום. מיום ליום שאתה חי על כדוה"א הזה. חווים הכל.
הידלקות. התאהבות. זוגיות. פרידה. התאבלות. התאהבות מחדש.
יחסי-מין. שפיכה מוקדמת. איידס. הכל. העולם הזה לא מגן עלינו
מכלום. הוא נותן לנו את כל האמת בפרצוף. רק מי שחזק מספיק כדי
להתמודד עם זה שורד. או, לחילופין ו-1,000 אלפי הבדלות, מי
שצבוע מספיק כדי לחיות בעולם הזה. כי העולם הזה... כמעט כל
פועל שמתחיל ב-מ' מתאים. מגעיל. מצויין. מסריח. מבולגן. תלוי
מאיפה מסתכלים על זה. דרך החור בראש של היטלר או דרך החור של
כוכבת פורנו. בכל מקרה, כוס זה רק מקום שגבר נאבק תשעה חודשים
כדי לצאת ממנו ולאחר מכן כל החיים כדי להיכנס אליו בחזרה. גם
השנינויות האלה, לא בוקעות מראשי. הן שטיפת-מוח הולכת וגוברת,
של כל אמצעי המדיה. פה ושם, בין כל המורדים, הבריטניות
והג'אסטינים- יש גם עומק. או לפחות הייתי רוצה לחשוב ככה.
לחיות חיים שבהם החלומות שלך הם חלומות באספמיה, או חלומות
גדלות, הם לא ממש חיים. ברור לך שאתה שונה מהכלל. אתה רק צריך
לגלות באיזה צד של המתרס אתה נמצא. אם בחלק החיובי של הפעמון
או שמא בשלילי. בכל מקרה אתה במיעוט. אבל אתה לא לבד. אתה אולי
נראה בודד. אולי נראה מעופף, מתוסכל. אבל אתה לא לבד. איפשהו,
בכל הקיטש הזה, בכל האי-שפיות הזו, קיים האנטיפוד שלך. הוא
נמצא הכי רחוק ממך. מצד שני, אולי לא. אולי הוא בדיוק מתחת
לאף. אבל אז הוא לא אנטיפוד. יש את המשמעות ואת ההגדרה. ואם
המשמעות לא חופפת בדיוק עם ההגדרה- הרי שהיא לא תואמת. 0. 0
מתוך 100. אם אתה חושב בצורה שונה מהמורה, קצת סוטה מהדרך
השמרנית, זה מה שמחכה לך. 0 עגול. זו גם התחושה שאתה מקבל
כשאתה חי בעולם הזה. תחושה שאתה 0 עגול. קם לעוד בוקר שגרתי של
טמטום, אדישות ואינטרסנטיות שסובבת אותך. ממעגל של חברים שהיו
לך בכיתה ד', מהמעמד של ליצן הכיתה, נסיך השיכבה הבלתי-מעורער-
ל-3,4 אנשים שאתה באמת סומך עליהם. סומך עליהם שכשאתה במשבר הם
לא יזנחו אותך. הם ירוצו אליך, לא משנה איפה אתה גר והם גרים.
עד שאחד מפשל. ולך קשה לסלוח.
אתה לא חושב על איך אתה היית מתנהג במצב הפוך. כי למה שתהיה
מניאק? אתה מושלם. אולי לא? אולי גם אתה חלק מהעולם המסריח של
היום? אולי אתה סתם מסתכל על עצמך דרך החור הלא נכון? הכל יכול
להיות. רולטה רוסית של החיים. רולטה רוסית של רגשות. רולטה
רוסית שרק אתה יכול לבחור. אם למות או לחיות.