דימעה מסתורית נופלת על לחי,
לחי סמוקה עד מאוד.
שיערה השחור נופל ברכות,
על גבה הרועד- לא מקור.
שפתיה הדקיקות הצבועות באדום,
מביעות את גורלה הנחרץ.
ועיניה, הו עיניה, כמה עצובות,
מסגירות את ליבה המנופץ.
יושבת בחדר סגורה בעצמה,
לא נותנת לאיש להתקרב.
חשה את המחנק התקוע בגרונה,
חשה בתוכה את הכאב.
תחושת רעד תוקפת אותה,
עם זכרון ישן ומרוחק,
אינה מסוגלת לשלוט בצער,
את גופה הוא הופך משותק.