שנים עוד רבות יסופר,
איך נדדנו בלי סוף במדבר,
לפנינו עשן ואש
וקול שציווה:" לך  ורש!"
לפנינו הסנה הבוער
וקול שציווה: "היטהר!"

במדבר, במדבר, במדבר
מחדש שם  קרה הדבר,
שוב הקול הנורא שם רעם
ובקודש הקשיב  כל העם,
שוב רעם  לגויים אדוני
במדבר, במדבר בסיני,
שוב רעם  לגויים אדוני
במדבר, במדבר בסיני.

הובס והופץ חיל פרעה
וטבע בים כל רכבו,
חיל מצרים מוגר ונשבר
במדבר, במדבר, במדבר.

במדבר, במדבר, במדבר
מחדש שם קרה הדבר.....

הדם לא לשווא שם ניגר,
שבנו,  כבשנו את המדבר,
חרב ביד ומגל
הסנה הבוער לא אוכל!

עד מתי, עד מתי, עד מתי
נפזר גופותינו בסיני?
נתקדם, נכבוש ונחזיר
ומחדש שוב נשיר את השיר.

נהפוך  יישובינו לחול
ונחזיר, ונחזיר את הכל
ונכתוב בדמנו האדום:
"את סיני החזרנו  בעד שלום!"

השלום,  השלום,  השלום
מדוע מתחרז הוא תמיד עם "החלום" ?
חלום על שלום גם אם  הוא קר,
כמו הנחש בלילות המדבר.