ענבל היא ילדה שברירית
הסופרת עדיין צעדיה
ברחובות חשוכים
ללא צל לרגליה..

ענבל היא כליל השלמות
אך מורכבת משברי חלומות
ופיסות של אשליות תואמות..

כשאני מביט בעיניי ענבל
אני רואה תקווה מנופצת
בהיכל השקט שיצרה
משתיקה מאולצת..

וכששפתיה לוחשות תפילה
עוצרים שרפים לאלתר
ומביטים בפלא הטבע
כנטע זר..

רבים משוועים למגעה של ענבל
אך היא מסרבת בחיבה
כל עוד שעריי ברזל
מכתרים את לבה..

חלמתי עליה חלום הלילה
בו היא פורחת
תחת עץ אצטרובל
ועצבותה נעלמת אל תוך השקיעה
לצלילי הענבל..