טיפשה.
טיפשה!
חתיכת מטומטמת חסרת עמוד שדרה ודעה קבועה!
איך יכולת?! איך יכולת לעשות את זה?!
פוסטמה מטומטמת.
עד כמה את יכולה להיות עיוורת?
מה הוא עוד צריך לעשות כדי להראות לך כמה את לא שווה בעיניו?!

מטומטמת!

יום שבת. היום שלך! רק 4 שעות השאירו אותך לבד בבית. ומה את
עושה? חוזרת להתנחם בחיקו המאובן של היצור הנאלח הזה.
מה קרה? לא יכולת לראות אנשים? הרי הבטחת לג'יה שתסעי לבקר
אותה, הבטחת לאור שתראי אותה יותר. דווקא הוא? דווקא הוא?!
היית חייבת לראות דווקא אותו? חייבת להרוס הכל ברבע שעה של
איבוד השפיות?

חתיכת מטומטמת זה מה שאת.

אז הרגשת קצת לבד. ישבת בחדר וניסית לצייר עוד משהו. ועוד
משהו. הצורות התערבלו לך בראש, שום דבר לא יצא. בסוף הצלחת
לצייר, בחורה יפהפיה מדממת שרועה על פנטגראם. ציור חביב בהחלט
ליום של שבת.
ואז מה?
בלי ששניה עוברת הוא מתקשר. היית חייבת לענות? לימדתי אותך
כל כך הרבה זמן לסנן אנשים!
אבל לא!!!
את תהיי חייבת לענות דווקא לו.

"היי איפה את?", שואל השועל בן-בליעל הערמומי הזה. נחש תחש. בן
השטן. קולו מלא מתיקות.
"אני בבית", את עונה ב"הרבה" מאוד טקט.
"אפשר לקפוץ לבקר אותך?", כבר במשפט הזה היית צריכה להבין מה
הוא רוצה באמת! אבל-
"בטח, בכיף" זה מה שענית. חתיכת בלונדינית בשכל!!!
ניתוק טלפון חביב.
אוךךך איזה מגעילים שניכם. מההתחלה הייתי צריכה לנחש שזה מה
שיקרה.

הוא בא ואת בדיוק היית עם תומס בטלפון. מנסה לקבוע איזה תאריך
ביומן, שתוכלי לראות אותו בתל אביב.
מיסטר טמבל הזה שלך דופק על הדלת. כאילו מבקש הזמנה להיכנס.
הזמנה??? אתה מכיר את החדר הזה יותר ממה שאתה מכיר את שלך!
שמוק.
ואת כמו חסרת-טקט מושלמת (למה כמו? את כזו!) קופצת עליו בחיבוק
שמח ואוהב ומלא געגועים.
הרי את יודעת כמה הוא אוהב את זה, Don't you?
ואת מתיישבת לך על הפוף הסגול שמול המיטה בתנוחה חתולית,
רגליים חצי משולבות, עיניים בורקות ופנים כל כך יפות שאין לי
מושג למה הוא לא קפץ עלייך על הדקה הראשונה שהוא ראה אותך.
הוא מתיישב מולך על קצה המיטה, מחייך, שואל לשלומך.
שיחת טיפשים מתנהלת ביניכם.
כאילו לא ידעת מה הולך לקרות.
שיחות טפלות על מוזיקה ועל מה הוא עושה בקיבוץ-שנת-השירות שלו,
שיחות דפוקות על הלימודים שלך, תוך שהוא לא מפסיק לשלח מבטים
כל כך עורגים שאפילו השכן החצי-עיוור שלך מלמטה יכל להרגיש
שהוא רוצה אותך.
בן בליעל מתועב! גם זורק אותך בתירוצים עלובים וגם חוזר לגבות
מן השלל.
הרצחת וגם ירשת?
טוב לדעת!

התחלת להגיד משפט כלשהו. שהבצפר מדכא אותך ואין לך כוח ללמוד.
והוא עשה "כאילו זה אכפת לו".
רוכן בגופו המסוקס לכיוון הפוף שלך, ומתחיל לדגדג אותך בצלעות
כפי שתמיד היה עושה, כשהיית עצובה.
הוא הרי יודע כמה את באמת אוהבת את זה, Doesn't he.
התפקעת מצחוק והדבקת גם אותו בשמחה הכובשת שלך, ולפתע הוא נעצר
והביט בעינייך, עם המבטים שלו.
המבטים הארורים שלו!!! הלסי!!! את כבר מכירה את עיני הנחש
הירוקות-חומות האלה! את כבר מכירה את השקרים שהן יכולות למכור
לך!
אבל לא. את היית כבשה תמימה. פאסיבית.
או שמא לא היית תמימה? רצית בו כפי שרצה בך?
ובעיני הקוברה שלו הוא היפנט אותך לגמרי. קם מעל ברכיו והתיישב
חזרה על קצה המיטה, כשאת כעיוורת גמורה הולכת שבי אחריו
ומתיישבת על ירכיו.
Just like old times, my dear.
וכשראשך היפה והטיפש רכון מעל שלו בזוית כל כך יפה, וכפות ידיו
אוחזות איתן במתנייך הצרות, עשית את זה.
טיפשה!!!
נישקת את האדיוט!!!
שפה עליונה אחר שפה תחתונה. לשון ללשון. והוא בשפתיו המיומנות
מזכיר לך כמה טוב היה פעם.
כמה נפלא היה לחקור אותן עוד אז.
עוד לפני שהוא זרק אותך ככלב אשפתות אל הרחוב.
ואת לא עצרת.
למה שתעצרי?
כל כך התרגשת שלא רצית שהרגע הזה אי פעם ייגמר.
הוא נרכן לאחור ואת נתת לו להמשיך!!! אני פשוט לא מבינה איפה
הייתי אני באותו רגע להצילך מהמצב העגום!
שכובה עליו במלוא אורכך הדוגמני-משהו, לא ניתקת מנשיקתו
הערמומית, מניחה לידיו הנתעבות וציפורני התער הארורות שלו
לטייל במורד ומעלה גבך, תובע שנית את העור והבשר והפיגורה
שהייתה פעם שלו, והוא ויתר עליה!
אצבעות עוקבות סנטימטר אחר סנטימטר. את החזיה הארורה שלך נתת
לו לסלק!!! לחמוק אל זוג נכסייך היפה והצעיר שוב. בדיוק כמו
פעם. אני פשוט לא מבינה אותך! לא מבינה!!!
אז מה אם הזקפות הארורות שלו מרגשות אותך!!! זה אומר שמגיע לו
הכל? שמגיע לו אותך???
נותן לו זכות ראשונים על מה שחלקתם בעבר?
לפלס שוב את דרכי אצבעותיו הנוקשות לתוכך, מוודא פעם אחר פעם
להזכיר לך שהוא כבש אותך.
שהוא היה שם.
שהוא היה זה שהרעיד את כל גופך היפה והטהור הזה בתחושות
שמימיות לילה אחר לילה.

מטומטמת.
לא יכולת להבין שזה בדיוק מה שהוא רצה?
לחזור לשם, אלייך, למיטה שלך, שהיה בה פעמים כל כך רבות, לגעת
בך שוב ולדעת - לדעת שדבר לא השתנה?
לדעת שהוא עדיין מסוגל להרעיד מיתר בלבך? ושאר איברייך?
לדעת שהוא יכול לעשות בך כרצונו בכל רגע שיחפוץ, בלי התנגדות
קלושה מצדך.

לדעת שהוא עדיין האחד.
ושאת עוד לא התגברת.

תכתבי אליי. תסבירי לי בהקדם האפשרי.

למה את גורמת לעצמך כל כך הרבה סבל בגללו?

הרי ברגע שהעסק נגמר, הוא קם ממקומו. החזיר את חולצתו לפלג
גופו העליון.
נשק לך לשפתייך והלך.
לא אמר מילה.

שלושה ימים הוא לא אומר מילה.
ואת עדיין יושבת ומקווה שהוא עדיין אוהב אותך.
אני לא מאמינה.
אני לא מאמינה שירדת כל כך נמוך.

תסבירי לי, הלסי.
תסבירי לי למה!!!

על החתום,

המצפון שלך.