אני רוצה לספר סיפור , סיפור על חבר שלי.
מאז הגן אני זוכר אותי ואת רונן ביחד חברים כאלה שכולם אומרים
את השם שלהם ביחד ולראות אחד בלי השני זה ממש מוזר הדבר היחידי
שהיה שונה בנינו זה שהוא אוהב יהודה פוליקר ואני לא סבלתי את
הממזר המזוקן.
רונן התגייס איזה חצי שנה לפני - ומתי שאני התגייסתי חברים של
רונן חיכו לי בבקו"ם כבר ודאגו שאני יגיע לאותה יחידה כמו רונן
בקריה - אפילו בצבא שהיינו עושים את השבת ל14 שלנו תמיד איכשהו
יצא שיצא לנו ביחד השבת - בימי שישי היינו יוצאים ביחד לאותם
המקומות שתמיד היינו הולכים עוד בתיכון , שום דבר לא השתנה.
אפילו אחרי שרונן השתחרר הוא היה נכנס לבסיס כל יום ומבקר אותי
ומחכה לי בש.ג כל יום ב13:20 עד שאני אצא...
אבל כל הסיפור שלי בכלל לא קשור לרונן כי אחרי חודש נמאס לו
והוא אמר שהוא נוסע למזרח בחיים שלי לא שמעתי ממנו עוד פעם -
וככה סיפור חברות של קצת יותר מ 17 שנה - נגמר.
יכול להיות שזה היה לטובה כי האמת היא שהתחלתי להתחרפן מכל
היהודה פוליקר הזה של רונן - כל פעם שאני נכנסתי לאוטו שלו היה
לפחות דיסק אחד של השד המזוקן שאנחנו חייבים לשמוע , חוצמ'זה
אחרי שרונן הפסיק לבוא התחלתי לסוע עם איזה אחד בשם גידי ,
אחד מהבסיס שתמיד הערצתי אותו כי הוא היה , כמו שאני ורונן
היינו קוראים לזה מקא"ש , מקומבן אחושרמוטה - אין חודש שהוא לא
היה מפספס מינימום של שבוע ממנו - אין לי מושג איך הוא עושה את
זה אבל תמיד חשדתי בכוחות על... משהו בסגנון 2 טון פלוטוניום
שנפל לו על הראש שהוא היה תינוק ונתן לו יכולות מדהימות של
קימבון עצמי.
אני וגידי נהיינו די קרובים אחרי הצבא - אני הייתי מלמד אותו
איך להקפיץ טקילה והוא היה מראה לי איך זיינו אותי במחיר.
והוא גם צדק - באמת זיינו אותי במחיר.
אבל הקטע הזה של 12 אחוז שירות הפסיק לדפוק לי בראש די מהר
ופינה מקום למה שקורה שמולי -"פעם ראשונה שאני רואה תגובה
אלרגית כל כך חזקה" אמר לי דוקטור גבעון - "זה בטח נגרם
מהחומציות של הלימון עם האלכוהול..." הוסיף והרגיע אותי שגידי
יהיה בסדר תוך כמה שעות.
כשנכנסתי לחדר שלו אמרה לי האחות שאני צריך לחתום על הטפסים של
גוני - איזה מפגר כנראה קרא את הכתב לא נכון וכתב גוני במקום
גידי.
כשסיפרתי את זה לגידי הוא צחק ואמר שזה דווקא די מגניב...
מאז כל פעם שיצאנו למסעדה נטולת לימונים היה מציג עצמו כגוני ,
אני לא יודע אם זה השם או חווית הגפילטע-פיש שעברה על גידי אבל
הוא התחיל לזיין ממש הרבה בנות מאותו יום...
גוני היה ממש אחלה , מצחיק , מלהיב ונחמד אבל היו לו כמה בעיות
, הוא פחד מכל מיני דברים , מכונות כביסה , ארגזים מעץ ועוד כל
מיני דברים שבן אדם רגיל לא היה פוחד מהם - אבל הפחד הכי גדול
שלו היה ממכונות שתייה , הוא פשוט היה יכול להרגיש את הרך של
העצמות כל פעם שעבר ליד מכונה שכזאת הוא אף פעם לא הסביר לי
למה - אבל פעם אחת הוא מילמל -"זה הקולה" , באותו ברגע ידעתי
שגוני צודק בפחד שלו , כי מהשניה שהוא אמר את זה אני גם הרגשתי
משהו שטני מהמכונה - משהו שהמקור שלו נובע מהשתי כפתורים
העליונים - קוקה קולה .. !.
תמיד אמרתי שלגוני יש כוחות על ושאני אף פעם לא מבין איך הוא
עושה דברים.
יום אחד ראיתי אותו עומד מול מכונת משקאות ומכניס מטבעות
בטירוף לתוך המובלעת ומוציא עשרות פחיות זדוניות שעד למקום שבו
אני עמדתי שמעתי אותם צוחקות בצחוק זדוני...
"מה אתה עושה" צעקתי לו , "תברח משם !"...
"זה בסדר , זה בסדר !" הוא צרח , "הם חושבים שזה גידי" - הייתה
לו מין הבעה של שלווה על הפנים למרות כל ההתרגשות...
באותו היום קרוב ל-50 פחיות מרושעות נקברו בגינה של גוני -
מאותו רגע קראתי לו גוני האדום - השם הזה , חוץ מהעובדה שזה שם
מגניב , היו לו 2 משמעויות - אדום בגלל הצבע של הקולות שמתו
באותו קרב מפואר - ואדום לזכר חווית הגפילטע-פיש שחווה פעם.
אלוהים איך שאני מתגעגע לרונן!