[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







יעל נור
/
אישה זרה

הפעמון מצלצל ואני קופצת. נבהלת כמו ילדה קטנה בכל פעם מחדש.
אני מציצה דרך העינית וכל מה שאני רואה זה צל קלוש של שיער
שחור אסוף בקפידה. "אז הגעת הבית ואת מתעצלת להוציא את המפתח"
אני חושבת בחיוך ופותחת את הדלת. אני מרימה מבט ואני מופתעת.
בדלת עומדת מישהי זרה, בכלל לא אותה אחת מוכרת ואהובה שחיכיתי
לה.

"סוף סוף מצאתי אותך" היא אומרת לי. ומחייכת חיוך כובש שחושף
למולי שני טורים של שיניים צחורות. "לא ידעתי שחיפשת אותי" אני
אומרת. משחקת את המשחק שלה, ובעצמי לא יודעת למה, ומאיפה יש לי
את האומץ לעזאזל. היא מושיטה יד ומעבירה אותה על הלחי שלי. אני
חשה צמרמורת עוברת בי. אני עוצמת עיניים לרגע, מסדירה את
הנשימה.

כשאני פוקחת אותן היא עדיין שם ואני מופתעת. לרגע חשבתי שהיא
עוד יציר של דמיוני. "את רוצה להיכנס?" אני שואלת, נזכרת פתאום
בנימוסי שאבדו למול פניה. "זה יכול להיות רעיון לא רע", והיא
מחייכת שוב ואני שוב מתבלבלת, האצבעות מסתבכות עם המפתח.
"בואי, קר בחוץ" אני מצליחה לסנן לבסוף.

אנחנו נכנסות פנימה ועומדות רגע בסלון, פתאום יש שתיקה  מביכה.
"אני אכין משהו חם לשתות", אני שוברת את השתיקה. "קפה?" אני
מעיפה בה מבט שואל. "אני אשמח" היא עונה וקולה מצלצל באוזניי
במבטא רך ולא מוכר. היא שוב מחייכת. לעזאזל, אני חושבת היא
חייבת להפסיק לחייך ככה. רגלי מוליכות אותי למטבח מתוך הרגל כי
כשאני מגיעה לשם אין לי מושג איך גרמתי להן ללכת.

אני לוחצת על כפתור הקומקום ומשעינה את מצחי על דלת המקרר,
מנסה לחזור לעצמי. השתגעת? אני שומעת את קולי מהדהד בתוך ראשי,
איך את מכניסה ככה אישה זרה? אני נאנחת ומסתובבת ואז קופצת
אחורה בבהלה, התפוח שעל המקרר נופל על ראשי. "מה קרה לך?" היא
שואלת בחיוך ומניחה יד על ידי שלוחצת על המקום במצח שבו פגע
התפוח. "נבהלתי" אני מודה במבוכה. מנסה להסביר לעצמי איך לא
שמעתי אותה עומדת מאחורי במטבח.

"כמה סוכר?" אני מנסה לשאול, אבל היא מניחה אצבע על שפתי.
"ששש..." היא אומרת, "תרגעי, אני לא נושכת". ומניחה את שפתיה
על שלי. נשימתי נעתקת. אוויר, אני צריכה אוויר, אני חושבת. ואז
הלשון שלה נדחפת לתוך פי בהיסוס ואחר-כך בחוזקה ואני מרגישה
איך הרגליים שלי נמסות ואיך אני עוד שנייה נופלת. גבי צמוד
למקרר ואני שומעת את כל הניירות והמגנטים נופלים כשהיא דוחפת
אותי אליו ומנשקת.

אני מפסיקה להאבק בעצמי ומניחה יד על עורפה, מצמידה אותה אלי
עוד יותר. טועמת אותה כמו שהיא טועמת אותי. כמה פעמוני אזהרה
עוד מצלצלים באוזניי, אבל כבר לא איכפת לי. אני שלה. ולאט לאט
אני מרגישה איך היד שלה יורדת על בטני, גל של צמרמורת עובר בי
כשהיא מעבירה יד בין שדיי ויורדת לי לתוך המכנסיים. אני מרגישה
איך היד שלה עוברת דרך קו החגורה, דרך קו התחתונים, ואני נאנחת
כשהיא חופנת גל של שיער חם ומקורזל ומרגישה גל של רטיבות בין
רגליי.

אני מתמסרת לגמרי כשאני מרגישה את האצבעות שלה, עדיין קרות מן
השהות בחוץ, לוחצות על הדגדגן שלי. כשהאצבעות שלה מטיילות עליו
בתנועות עולות ויורדות הרגליים שלי נכנעות. אני מרגישה איך אני
מחליקה על הרצפה הקרה והיא נמשכת בעקבותיי, הפה שלה צמוד עכשיו
לצווארי והאצבעות שלה מחפשות דרך לתוך מעמקיי הרטובים
והלוהטים. האצבעות שלי עמוק בתוך השיער האסוף על העורף שלה,
ואני מרגישה איך השערות שלה עוטופות לי את האצבעות בתחושה רכה
ולא מוכרת, בעוד אצבעותיה שלה תרות אותי.

זאת הרצפה של המטבח, מלוכלך כאן, עוד מספיקה לעבור בי מחשבה
שפוייה לפני שאני שוב כולי שלה. היד השנייה שלה פותחת את
הכפתור של מכנסיי, אני שומעת את הרוכסן נפתח ומרגישה גל של קור
כשמכנסיי נפתחים. "אולי נעבור למקום אחר?" אני מנסה להציע, אבל
מילותיי שוב אובדות לי כשהיא מסירה את מכנסיי וישבני החשוף
נצמד לרצפה הקרה. גל של קור עובר בי מהגב עד לעורף ואני מתמכרת
לתחושה השפוייה, אבל אז פתאום פניה בין רגליי וכשהלשון שלה
מתחילה לטייל בסבך שערותיי אני מחליקה לאט מההגנה של המקרר
בגבי ושוכבת על הרצפה, מתפתלת, ידיי על ראשה. מצמידות ומרחיקות
את פניה בזמן שלשונה תרה אותי.

אני מרגישה צורך להחזיק משהו, לעשות משהו עם גל התחושות שעוטף
אותי, ואני  תופסת את חולצתה בקדחתנות ומנסה להסיר אותה בזמן
שהיא עדיין בין רגליי, טועמת ומלקקת אותי. היא מרימה ראש
ומחייכת אליי. "צריכה עזרה?" היא שואלת  ואני מהנהנת במבוכה
ומרימה את החולצה מעל לראשה, חושפת חזה בשל ועגול מתחת לחזייה
כחולה. אני נוגעת בהיסוס בקצות אצבעותיי בחריץ שנוצר על ידי
החזייה ואני רואה את הצחוק בעיניה. ידיה מתירות את החזייה
והחזה שלה נגלה למולי. פטמות כהות וקשויות.

ואני חופנת אותם בידיי, גופי מתפתל ואני מרימה את פי אל הפטמה
הימנית ומוצצת אותה בפי. היא משמיעה אנחה ואני מופתעת, מבינה
פתאום שעד עכשיו רק קולי שלי נשמע גונח מתחתיה. אני מושכת אותה
אליי ומצמידה את פלג גופה העליון והערום אל חזי העטוף עדיין
בחולצה. מרגישה את השדיים שלה נמחצים למול גופי. הלב שלי פועם
בחוזקה כשהכוס שלי מרגיש את החספוס של מכנסיה למולו ואני מניחה
יד על הישבן שלה, מרגישה אותו מוצק מבעד למכנסיים בזמן שאני
מצמידה אותה אליי. הישבן שלי מודבק בכוח לרצפה הקרה ואני שואבת
ממנה כוח.

יד ימין שלי גולשת דרך המכנסיים שלה ומרגישה את החריץ בישבנה.
אני מרגישה איך היא מצטמררת ונצמדת אליי. הפה שלה שוב על פי
והיא מנשקת אותי, גופה מתפתל מעליי. לשונה עוזבת את פי ועוברת
לצווארי, לשון רטובה נשלחת לתוך אוזני ואני מרגישה בגל של
צמרמורת שגורם לגבי להתקמר ולגופי להיצמד אליה עוד, מנסה להפוך
לחלק ממנה. הנשימה של שתינו כבדה ומואצת. אני משחילה יד בקושי
בין גופותינו הצמודים ומצליחה לפתוח את המכנסיים שלה בזמן שהיא
יונקת את צווארי.

אני מושכת את מכנסיה למטה, מקלפת אותם מעליה ביחד עם התחתונים,
וכבר כוס נצמד לכוס, חום גופה ממיס אותי, ושתינו נצמדות לרגע
של עונג עילאי לפני ששתינו רועדות וגומרות באנחה. אני מחבקת
אותה, ידיי מרפרפות על ישבנה. הלב שלי הולם בפראות. אני אוספת
את פניה בין ידיי ונושקת לה ברכות. "תודה", אני לוחשת לבסוף.
"תודה". ומצמידה אותה אליי חזק חזק. נאחזת ברגעים האלו לפני
שהגוף שמעליי נעשה כבד מדי וצריך להתנתק.

לבסוף היא קמה ומושיטה לי יד, אני נאחזת בה ומתרוממת בקושי,
גופי מגלה פתאום כמה קר על רצפת המטבח בחורף. "קפה?" אני שואלת
בחיוך. "חזק, אבל עם הרבה חלב" היא מהנהנת. "יש מיים חמים?",
"בטח, הדוד דולק כל החורף" אני עונה והיא חומקת למקלחת. כשהיא
יוצאת אנחנו שותות את הקפה בשתיקה ונכנסות למיטה. אני מחבקת
אותה אליי, מרגישה את גופה הערום מול גופי." בפעם הבאה את הזרה
ואני מחכה לך בבית" היא לוחשת לי שנייה לפני שהיא נרדמת "קפאתי
מקור שם בחוץ בזמן שאת התכוננת".







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
הי יו יה

כוורת


תרומה לבמה




בבמה מאז 4/4/03 19:50
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
יעל נור

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה