פרולוג

הסיפור מתרחש בשלהי מלחמת שלום הגליל, קבוצת טירונים נשלחת
לשמור על בסיס צבאי נטוש אי שם בלב ארץ הארזים (והחיזבלונים
לעתיד). כמקובל, הקבוצה נשלחת עם מפקד (הרופא הגדודי), ערימת
מנות קרב ובלי אף עיתון לשמור על קבוצת מבנים בלב השממה.
להשלמת התמונה, מדובר בראש השנה, מאורע שצמידותו הוסיפה רבות
למצב רוחם השפוף ממילא של החבר'ה. לאחר תדריך מפורט שארך 5
דקות, נעלם הרופא בחדרו ולא יצא ממנו עוד. החברים בילו את
מחצית היום הראשון בלסדר מיטות, לריב על סדר התורנויות ולחקור
את תכולת המבנה. לאחר שהבינו כי בזאת סיימו את כל האטרקציות
בסביבה, נכנסו כולם לדיכאון טוטאלי וכאן בנקודה זו מתחיל
סיפורנו.

פרק א - הארגז

השעה 0230 ואחד החברים (לא חשוב מי) מסייר לו בחשיכה. כן,
נותרו לו רק עוד שלוש שעות וחצי עד לסוף המשמרת. לאחר שברבע
השעה הראשונה, סיים לחשוב על כל מה שאפשר היה, וברבע השעה
השניה היה עסוק בלהתרחק כמה שאפשר מגוזלן, הלך חברנו לפטרל
באיזור הבונקר שמאחורי המחסן.

כמה מילים על גוזלן. מין קוף שמנמן, שעיר במיוחד, בעל שיני
חולד, עיני שימי-תבורי ופה פעור לרווחה ברוב שעות היממה (גם
במצב שינה). עם כל הנ"ל אפשר היה להסתדר, אבל השילוב הקטלני של
אינטליגנציה נמוכה וטמפרמנט עצבני כשל פרה משוגעת במחזור, גרמו
לרוב החברים להשתדל ולהתרחק ממנו ככל האפשר.

בעודו הולך לו כה וכה נתקל אותו חבר לפתע בארגז קרטון גדול.
הארגז היה פתוח. הצצה חטופה גילתה כמות אדירה של שפופרות לבנות
שקצה אחד שלהן ירוק והשני (נחשתם נכון) צהוב. בדיקה מדוקדקת
יותר הזכירה לו מנטרה ששינן שבוע לפני כן: "צהוב-שמש,
ירוק-דשא". עם התובנה הזו חזר למחסן והמשיך במשמרתו עד סופה.

פרק ב - קרב האטרופין הגדול

יום החג. השעה 1400. חם. אפילו הזבובים מתעלפים להם מתחת
לברזיה. היום במוצאי החג חוזרים לבסיס להתארגן לקראת אימון
השדאות. הדיכאון הקולקטיבי בעיצומו. ממנות הקרב נותרו רק
הבוליביף הלא שווים וסוכריות המנטה הרעילות. חברנו חוזר לארגז
ולוקח מספר דגימות. לאחר שהתאמן בהזרקת אטרופין לסברס, גילה
לפתע שמשיכת המכסה הירוק אחורה, גורמת להתזת האטרופין קדימה.

בדומה לתגליות אקראיות אחרות בהסטוריה, תגלית זו הביאה לפרוץ
קרב האטרופין הגדול שנמשך לאורך שאר היום. החברים הצטיידו
בתחמושת ככל יכולתם, צלפו זה בזה מטחי אטרופין והשמחה היתה
רבה. אבל בשקט בשקט, נזרע זרע הפורענות הנורא: הקרב עדין היה
בעיצומו כאשר שפריץ תועה פגע בערפו של גוזלן הישן והביא לריצת
אמוק שלוותה ביפחות זעם מסביב למבנה ולבסוף אל הארגז. גוזלן
מילא את כיסיו במיטב הארסנל וחזר אל שדה הקרב בדילוגים משונים.


פרק ג - נקמת הגוזלן

אחרי שזרק כמה מזרקים על הלוחמים שכנגד, הבין גוזלן בחושיו
החדים כי יש דרך אחרת. מבט בוחן אל אחד מהמשתמשים המיומנים
הבהיר לו את אשר עליו לעשות. הוא שלף במהירות מזרק מאריזתו
ובוירטואוזיות מדהימה דחף את הניצרה. הזמן כאילו קפא לרגע.
גוזלן הביט כלא מאמין אל ידו הימנית שמזרק נעוץ בה (צהוב-דשא,
ירוק-שמש). הקרב עוד המשיך להתנהל מספר שניות כשמספר שפריצים
תועים מעניקים לפני חברינו נוגה מיוחד.

אפילוג

כעבור מספר דקות, החלו חלק מהחברים לחוש תחושה מוזרה. אור היום
הדועך, הפך לבלתי נסבל. כמו להקת תנים מבוהלים הלכודים באלומת
האור של פנסי רכב, הצטופפו להם במחסן והרופא הוזעק ממנוחתו
להשקותם במים רבים ולרשום להם תלונה. יחד עם זאת, למרות
הריתוקים ולמרות חוסר הנוחות הזמני, תמונה אחת לא תשכח - דמותו
הממלמלת של גוזלן היושב בצל האלה ומחבק ג'ריקן.