כשאת חותכת
את חותכת חד, את חותכת חלק
היד שלך שאוחזת לפתע את הסכין
עתיקה ומדויקת
כמו שתמיד זכרתי אותה.
אף על פי שהיא לופתת חבלים במדבר
או מעגנת רסיסים שאבדו
לאי סדר קטן
אני רואה בה את ראשי מוטל
ואת פני העצומות
לראשונה מרגישות כמו אדמה
כמו ארץ.

ברגעי חצי אור חצי שקט
כשאת חותכת
את חותכת מהר ועמוק
מהר לפני שלא יישאר
עמוק מכורח העולמות.
עיניך

את מסתכלת בראי עצמך  וצוחקת
בזווית הידיעה
ספרי לי מה את רואה
את מביטה אל כד השמן המלא
ואל כד הקמח המלא
ואני איני יכול להרפות עיני מידך
ולא יכול לרפות את מחשבתך המקדימה לבאות
אני אוהב אותה, את ידך אשר חותכת
אוהב
אני מצמיד אותה כמו עור לעור
כמו אור לאור אל הרקה.