שוב הכל מתערפל ואני לא כל כך יודעת לאן אני הולכת.
מזכירה לעצמי שוב ושוב, שאין כזה דבר צודקת או יודעת יותר.
שאני לא יודעת הכל ובטח שלא מבינה אפילו לא קצת.
אני צריכה משמעת, דסיפלינה פנימית.
אני צריכה לזכור שאני לא צריכה להרגיש תמיד שאני נחמדה.
סבלנות, שירה מתוקה, סבלנות.
הכל עובר, והכל יתבהר או לא אחר כך.
תינשמי עמוק לתוך הבטן, תדמייני את עצמך בתוך ברכה של מים.
תירגעי, תני ליום להיגמר מעליך.
תרפי, את לא חייבת לחייך ומצידי תוציאי הכל בבכי.
תהיי את גם אם את בטוחה שהמראה לא מלבב.
ולכי כבר לישון.