היה זה ה12.10.2002, לפני 25 שנה בדיוק הזוג רז נישאו ועמדו
תחת החופה העוטפת במעטפת אהבה של חברים ומשפחה מסביב. תחילה קם
יצחק, לבש משהו והלך לצחצח שיניים, בעודו מביט במראה הוא נזכר
ביום החופה. אחרי שרחץ את פניו והתלבש, יצא מר רז לדרכו הקוסמת
לעבודה במחשבה מעיקה מה לקנות לאישתו נירה.
נירה התעוררה כשעה אחריו, מי שראה אותה מתעוררת מייד חש את
ההתלהבות הגדולה בה קמה, אבל נירה נשארה במיטה וראתה עוד
טלנובלה מעצבנת שעמדה להתחיל בעוד 10 דקות. כמה שעות מאוחר
יותר תצא נירה למסע החיפוש אחר המתנה המושלמת עבור בעלה במשך
חצי יובל.
איציק כפי שמכנים אותו חבריו לעבודה סיים לעבוד ב4 ומייד ניגש
לחנות תכשיטים. כשנכנס לא אמר אפילו "שלום" למוכר אלא ישר ניגש
לאגף הטבעות בתקווה למצוא משהו מהר ככל האפשר ולהסתלק משם לפני
שיתחיל משחק הכדורגל בין מכבי ת"א למכבי חיפה.
בצד השני של המיתרס מרת רז הלכה כשעתיים קודם לקנות לאהובה
מתנה. היא נכנסה לכמה חנויות ללא לחץ של זמן כשהטלנובלות שלה
מהבוקר כבר היו נחלת העבר. בסופו של דבר עקרת הבית מצאה את
מבוקשה בדמותו של שעון יפהפה שמחירו היה בהתאם. אולם תג המחיר
המעיק לא סינוור את אשתו של יצחק והיא הוציאה את הויזה שלה
בכדי לגהץ אותו פעם נוספת.
בערך בשעה 5 "הילד" יצחק נחת בבית, שוב הוא לא נעזר במילה
"שלום" כדי להודיע על כך שנכנס. האוכל כבר היה מונח על השולחן
וכל שנותר לו זה להתיישב ליד השולחן. בינתיים הביאה נירה עוד
סיר לשולחן העתיק ואמרה "שלום", בעלה ענה ב"היי". שניהם
התיישבו אחד מול השנייה ונתנו את המתנות. יצחק שיחק אותה מתלהב
מהשעון, אחרי שקיבל ארנק אשתקד. נירה התפעלה מהטבעת אחרי הענק
שקיבלה בדיוק לפני שנה. שניהם התחבקו בניסיון לשכנע את היריב,
שקנה את שחשקה נפשם. אחרי 5 שעות שניהם נכנסו לישון. הוא בצד
שלו היא בצד שלה.
בבוקר התעורר יצחק ראשון כרגיל, הוא הביט לכיוון השעון ואיתר
את השעה 6, תחושה מוזרה ליוותה אותו והוא החליט להביט גם
לכיוון התאריך שנעמד על 12.10.2002. הוא חשב לרגע והניח שמה
קרה עם הטבעת והשעון היה חלום. שוב הוא הלך לצחצח שיניים, ניצב
מול המראה וחשב על החופה לפני 25 שנה. אחרי שרחץ את פניו
והתלבש, יצא מר רז לדרכו הקוסמת לעבודה במחשבה מעיקה של
דה-ז'אבו.
נירה התעוררה כשעה אחריו, מי שראה אותה מתעוררת מייד חש בחוסר
ההתלהבות הגדולה בה קמה, כרגיל בימים אלה, נירה נשארה במיטה
וראתה עוד טלנובלה מעצבנת שעמדה להתחיל בעוד 10 דקות. פתיחת
הפרק של הסידרה שלה בילבלה את נירה מעט, "רגע זה מה שקרה
אתמול" היא חשבה ואמרה לעצמה. היא אמרה לעצמה שראתה את הפרק
ויצאה מהמיטה מוקדם יותר מבעבר. גם היא הסתכלה על התאריך
ואיתרה את התאריך מאתמול, גם היא חשבה שכל מה שהיה אמש היא
חלמה. אז מייד היא חזרה למיטה בתקווה שלא פיספסה משהו מהפרק.
איציק כפי שמכנים אותו חבריו לעבודה סיים לעבוד ב4 ומייד ניגש
לחנות תכשיטים. כשנכנס לא אמר אפילו "שלום" למוכר אלא ישר ניגש
לאגף הטבעות וידע בדיוק היכן למצוא את מבוקשו ולהסתלק משם לפני
שיתחיל משחק הכדורגל בין מכבי ת"א למכבי חיפה שבחלום הסתיים
בתוצאה 0-0.
בצד השני של המיתרס מרת רז הלכה כשעתיים קודם לקנות לאהובה
מתנה. היא ידעה בדיוק לאיזו חנות להיכנס ומה לקנות. עקרת הבית
שוב מצאה את מבוקשה בדמותו של שעון יפיפה שמחירו היה בהתאם.
אולם תג המחיר המעיק סינוור אותה והיא החליטה לשנות את השעון
למשהו זול יותר. כרגיל היא הוציאה הויזה שלה בכדי לגהץ אותו
פעם נוספת. בהפרש בין השעון מאתמול והשעון מהיום היא קנתה כמה
בגדים מעניינים.
בערך בשעה 5 "הילד" יצחק נחת בבית, שוב הוא לא נעזר במילה
"שלום" כדי להודיע על כך שנכנס. האוכל כבר היה מונח על השולחן
וכל שנותר לו זה להתיישב ליד השולחן. בינתיים הביאה נירה עוד
סיר לשולחן העתיק ואמרה "שלום", בעלה ענה ב"היי". שניהם
התיישבו אחד מול השנייה ונתנו את המתנות. יצחק שיחק אותה מתלהב
מהשעון, אחרי שקיבל ארנק אשתקד, הוא ידע שזה לא אותו שעון
מאתמול או מהחלום. נירה התפעלה מהטבעת אחרי הענק שקיבלה בדיוק
לפני שנה, היא הרגישה מעט רע על כך שלא הביאה ליצחק את השעון
היפה יותר. שניהם התחבקו בניסיון לשכנע את יריב שקנה את שחשקה
נפשם. אחרי 5 שעות שניהם נכנסו לישון כרגיל בלי לומר שום מילה.
הוא בצד שלו היא בצד שלה.
בבוקר התעורר יצחק ראשון כרגיל, הוא הביט לכיוון השעון ואיתר
את השעה 6, הוא היה חייב לבדוק האם היום התחלף לו סוף כל סוף
והביט לכיוון התאריך שנעמד שוב על 12.10.2002. הוא חשב לרגע
וחשב שמה קרה עם הטבעת והשעון היה חלום, כלומר חלום על חלום.
שוב כל רוטינת היום המשיכה.
הפעם נירה רז שגם כן חשבה שהכל חלום על חלום, קנתה לבעלה את
אותו שעון זול מיום האתמול אבל בהפרש מהשעון משלשום קנתה שמלה
מיוחדת לערב. בעלה לא התרשם מהשמלה והרוטינה של אמש ושלשום
המשיכה!
שוב בשעה 6 בבוקר התעורר לו מר יצחק רז ושוב ראה שהשעון עצור
על ה12.10.2002... לשם שינוי הוא החליט להעיר את אישתו היפה
נירה ולזמזם באוזנה את המשפט הבא: "תגידי אנו לא חוזרים על
אותו יום כבר פעם רביעית?". מרת נירה רז היתה עייפה והגניבה:
"מה אתה רוצה על הבוקר?". איציק רז התעצבן והראה לה את הפלאפון
שלו בו הבחין ששוב ה12.10.2002. ניר, כך קרא לה בעלה בעבר,
הביטה לכיוון הפלאפון אחרי שלקחה את המשקפיים שלה וגם היא ראתה
שהפלאפון מראה 12.10.2002. אייזק(כך כונה בהודו יצחק) הסתכל
עליה ואמר: "מה קורה פה?", נירה השיבה: "לא יודעת, מה אתה רוצה
ממני?". יצחק ענה: "מה נעשה אנחנו תקועים באותו יום, נמאס לי
לקנות לך אותה מתנה כל יום ולראות את מכבי ת"א נגד מכבי חיפה
שוב, זה משעמם אותי, גם בעבודה קורים בדיוק אותם דברים". נירה
הגיבה מייד: "כן גם אני רואה שוב ושוב את אותו פרק בסדרה שלי
ונמאס לי איך אנחנו ממשיכים בחיינו?". "לא יודע" אמר יצחק
במבוכה רבתי.
השניים החליטו להישאר בבית כל היום בניסיון למצוא את התשובה
"איך מעבירים את היום הזה". כרגיל השניים לא החליפו מילה יחד
והעדיפו להתעסק בשלהם. בלילה הלכו השניים לישון בלי להעניק
מתנות אחת לשנייה. במהלך השינה התגלה להם אדם ספק אלוהים, ספק
מלאך שאמר להם: "כל מה שאתם צריכים לעשות זה למצוא את המתנה
הנכונה אותה כבר לא הענקתם אחת לשנייה כבר יותר מ10 שנים!!!"
בבוקר התעורר יצחק ראשון כתמיד. שוב היא הסניף מבט לכיוון
הפלאפון שלו והבין שהיום לא התחלף שוב. הוא מייד העיר את אישתו
החביבה ואמר: "שוב פעם", היא ענתה "כן". הם לא הזכירו את החלום
המוזר שלהם כדי לא להרגיש מבוכה. תחילה יצא יצחק בניסיון למצוא
את השי המושלם בכדי להמשיך את החיים, אחריו יצאה גם אהובתו
בניסיון לאתר את התשובה לתעלומה. בערב אחרי שלל חיפושים ישבו
השניים בשולחן ונירה אמרה: "אני חייבת להתוודות בפניך", היא
לקחה נשימה עמוקה והמשיכה: "מישהו בא אלי לחלום ואמר שלי
שאנחנו חייבים למצוא את המתנה המושלמת", בעלה סינן: "לא המתנה
המושלמת, המתנה הנכונה". נירה השיבה "כן, בדיוק!". האיש שלצידו
של נירה הציע: "לא עשינו סקס כבר 15 שנה...". נירה: "אם אתה
חושב שזה יעזור אז אפשר לעשות את זה".
בשעה 6 בבוקר יום למחרת התעוררו השניים במבוכה מסויימת כמו זוג
שעשה סקס לראשונה בחייו. יצחק אמר: "זה לא היה טוב כל כך".
נירה אמרה: "כן, פעם היינו עושים סקס משגע, לאן זה נעלם לכל
הרוחות!", נירה הזילה דמעה ויצחק חש עצב אמיתי בשביל שניהם.
יצחק אמר: "אולי כדאי שנחזור לימים עברו". הם שמו את הסרט
האהוב עליהם וישבו יחד לראות אותו. כל אחד לקח פינה אחרת בספה
אך שניהם התרגשו מאוד מהסרט. מאוחר יותר בארוחת הערב הם העבירו
חוויות מהסרט ומהעבר. יצחק: "זוכרת את הפעם הראשונה שראינו את
הסרט הזה?" נירה: "כן היה נהדר, התחבקנו והתנשקנו". יצחק: "מתי
ראינו אותו בפעם האחרונה יחד". נירה ענתה בספונטניות: "לפני
עשור או משהו כזה", שניהם הסתכלו אחת על השניה כאילו מצאו
יהלומים בחצר האחורית. יצחק הסניף: "לפני עשור היינו זוג של
ממש, לא כמו היום שאנחנו בקושי מדברים". נירה: "כן". יצחק:
"הכדורגל לא היה מעניין אותי אז ושום טלנובלה לא היתה חלק
מחייך". נירה עם דימעה: "כן". כעבור כמה שעות שניהם הלכו לישון
ולא הצליחו להירדם. הם דיברו כל הלילה על שטויות, על החיים, על
איך עובר להם היום, על מה שהיה פעם, על הכל.
בבוקר שניהם קמו עם חיוך ענק על הפנים, יצחק התחיל לעשות
שטויות כמו בעבר ונירה צחקה כאילו ראתה מופע סטנד-אפ. לפתע
החיים חייכו, הם בכלל לא הסתכלו לכיוון התאריך, שמע הוא השתנה,
הטלנובלה והכדורגל כבר לא עיניינו אותם ושוב הם שמו את הסרט
שלהם אך הפעם התחבקו כאילו הם מאוהבים כבר 25 שנה. לקראת סוף
היום יצחק שאל: "תגידי, עבר היום בכלל?", אהובתו המתחדשת הגיבה
בעודה עושה כלים: " לא יודעת, תבדוק". יצחק אמר: "מה זה משנה,
העיקר שיש לנו אחד את השני". נירה אמרה: "כן, אתה יודע מה
הלוואי שהיום יישאר ככה לנצח ולא נמות לעולם אלא נשאר יחד
לנצח". יצחק ענה: "הלוואי", הוא ניגש לחברה שלו ובהמשך אישתו
ונתן לה נשיקה, השתיים התחבקו פעם נוספת ועלו למעלה שם עשו
אהבה כל הלילה עד הבוקר.
בשעה 10 בבוקר הטלפון צילצל... יצחק: "הלו". בצד השני דיבר
הבוס שלו: "כן, אייזק, איפה אתה לעזאזל, אתמול לא באת, בגלל
מחלה אבל היום?". יצחק: "אתמול?". הבוס: "כן, אתמול אני מבין
היה יום הנישואין שלך אבל בסדר, הבנו, עכשיו אנחנו צריכים אותך
כאן". יצחק שאל: "מה התאריך היום?". הבוס:" אתה בסדר תגיד?" .
יצחק: "רק תגיד מה התאריך!". הבוס:" ה13 באוקטובר". יצחק:
"איזה באסה". הבוס שאל: "אתה מגיע?". יצחק השיב: "לא, אני לוקח
שבוע חופש, אני ואישתי היפה נוסעים לחו"ל, איפה שמתחשק לה
ומצטער אתה לא יכול להגיד כלום כי אני אוהב אותה יותר מכל דבר
אחר בעולם ואם תגיד אתה מפוטר אבין אותך אבל לא אוכל לעשות
כלום, אני חוזר רק בעוד שבוע". הבוס:" אל תדאג, כבר 10 שנים לא
לקחת חופש, אז אני אביא לך אפילו שבועיים. רק תודיע מראש בפעם
הבאה!". יצחק: "טוב".
יצחק הביט לצד ימין לכיוון אישתו וראה אותה מסתכלת עליו
ומחייכת חיוך מאושר מאין כמוהו. יצחק הגניב: "כנראה שלא נשאר
תקועים אחת עם השנייה כל החיים". נירה: "כן, אבל יש לנו לפחות
10 שנים להשלים את החסר ולהיתקע יחד".
השניים התחבקו ויצחק הזמין מקומות לפריז למחרת. לקראת ערב שאל
יצחק את נירה: "אז מה גרם ליום להתחלף?". נירה השיבה: "לא
יודעת. אבל מישהו חכם בשם אמיר ראג'פורקר אמר לי פעם כך: אם
אתה רוצה משהו מאוד מאוד, הוא יגיע אליך בזמן הכי לא מתאים,
כשכבר לא תזדקק לו". יצחק חייך ושיחרר: "ואללה צודק".