הילכתי בעיבורה של עיר
מבקש בעיניי
עץ שקמים זקן
בצלו עברה ילדותי מאושרת
בצחוק חף מעצב
ומשובות נעורים פוחזות.
מגזעו, מצולק לבבות וחצים,
זכר לאהבות זכות ותמימות,
רציתי לשאוב כוח
לחזור ולהיות כבעבר,
פתוח, קשוב
ואוהב.
מצאתיו ניצב בעלבונו
בפאתי גבעה,
צמוק ושבור,
אמירו מרוט עלים,
ציפור לא מקננת בין בדיו
וענן קודר מרחף מעליו.
ניצבתי למרגלותיו,
מקונן דמום מילים,
תוהה האם גזירה
שווה לנו-נחרץ גורלנו.
לא עוד ינץ בו עלה
לא עוד יגאה בי רגש. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.