אריה בר / מה נשתנה |
כלואים עתה בחדרים המוגפים
השבילים שחצו את ילדותי
אינם חוצים אותי עתה
העינים שהביטו בי מחרכי הירי אינן העינים
הדוקרות אותי עתה
השורה האחרונה בבית העלמין
גם היא כבר אינה אותה שורה
וכבר הייתי חכם ורשע ותם
ומה העבודה הזאת לי לא אדע
אבל לזימרת חתולי האשפתות
אותה מנגינה
וריח הזיקנה גם הוא לא השתנה
ומה שלא ידעתי לשאול
איני שואל עתה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|