הנה אהבתי הראשונה מפויחת בפלסטיקה,
הולכת אל הליל.
רק הפיקוס עוד יורה שם
חניתות אדומות אל הרקיע.
שיסגר הגן שמוליק,
הם מתים לי בידים.
זוחלים אל תוך המודעות,
אל האבן.
ואין לי כוח לעזור, לעצור
את נגינתם.
נפגש מתחת לפנס ונצדיע,
שכון המזרח של כסף
שם אשנוני הבר מצירים,
את הסתיו בסגול בהיר
הם מתים לי בידים שמוליק,
כציפורי לילה מוטלות
אל פתחו של שחר. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.