[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







תום ג'ול
/
ההצגה שלי

בבית ספר אני כבר לא נמצאת,ממזמן. אין לי יותר מה לחפש שם.
אני לא צריכה את כל הדברים האלה. יש לי דברים יותר חשובים
בחיים. אני רוצה להצליח בתחום התאטרון אני לא רוצה להיות עורכת
דין,רופאה או איזה מזכירה במשרד.
אני רוצה לשחק,אני רוצה לשיר,ואוקי אם כל זה כולל להיות
מפורסמת זה לא רע. אני מסוגלת לזה. כל מה שאני צריכה זה במה
וקהל כמו כל שחקן. לא למדתי משחק בחיים. אבל כל פעם שאני משחקת
סתם מול המראה או ממציאה תסריט קצר. אני שוכחת מהצרות,מהכל אני
שוכחת. אני נכנסת לאנשהו אחר. אני מרגישה את ההתרגשות בתוכי,
איזה כיף עכשיו עולם לבמה,מדמיינת עולם מלא באנשים שמחכים
לי,שמצפים ממני,ששואפים להנאה. וזה כיף. כיף לי להרגיש שרוצים
אותי על הבמה איפה שאני הכי רוצה להיות. אז מה יש לי לחפש בבית
ספר? שמה אין במה,שמה אין קהל,שמה אין את האהבה שלי?
גם כשאני שרה במקלחת אני עוברת עולם,לשם אני תמיד בורחת. או
לשירה או למשחק. אני מרגישה אחרת בטווחה בעצמי,חזקה,יפה מאי
פעם. אני מחייכת בלי בושה,אני צוחקת והכל אני עושה בלי בעיה.
כאילו אני בנאדם אחר ואני מרגישה את השוני,אני מרגישה את
החוזקה שאני מקבלת מזה,את העידוד.
אני רואה אותי בברוודווי משחקת עם השחקנים המוכשרים,החולקים
אותה תשוקה כמוני. אני רואה את הפוסטר של ההצגה שלי ברחובות
ניו יורק חלק קרועים מהרוח החזקה וחלק עוד עומדים מודבקים יפה
לקיר.
ואולי,אפלו סרט קטן,שובר קופות יכול להיות. אבל זה לא הכי חשוב
העיקר החוויה,העשייה של הסרט זה מה שאני רוצה,לחלוק את האהבה
שלי,אני רוצה כבר שהיא תפרוץ החוצה. נמאס כבר מהסלון או
מהמקלחת.
אני רוצה משהו חדש בחיים המשעממים האלה,משהו שישתנה כבר.
אלוהים אני לא יכולה לחיות בבועה הזאת יותר! אוצה להנות
מהחיים. אני לא נהנת מהם. וחיים רק פעם אחת,אינ יודעת,אני
חייבת לנצל אותם כמה שאני יכולה. אבל אני לא יכולה.לא עכשיו.
המצב לא מאפשר את זה.
אמא שלי בנאדם ריק שלא יכול לקבל שינויים,לצאת ממסגרות. אבא
שלי בכלל לא פה,הוא ממזמן יצא מפה ונסע.לא הוא לא עזב אותי או
נטש. הוא הלך לחפש עבודה רחוק מכאן. כשהוא חוזר הוא מביא לי
נעליים חדשות שביקשתי. נעליים שאני רציתי,שאני אוהבת לא נעליים
שכולם הולכים איתם וגם אני רוצה.
הכל שבור פה,הכל מתפרק. נמאס כבר לקבל בדואר הודעות שמזכירות
לנו שעוד מעט יעקלו לנו את הבית, מה הם חושבים שאנחנו שוכחים?
הרי אי אפשר לשכוח דבר כזה. גם אם מאוד רוצים. חוץ ממני,אני
יכולה לשכוח את זה מאוד מהר ולגלוש לעולם משלי. יש לי מיומנות
בזה.אני הכי טובה בזה. זה רע.רע מאוד. ככה אני בורחת מהחיים
שלי.מאבדת זמן.זמן יקר. הכל קרה כלכ ך מהר. הכל נעלם.השמחת
חיים בבית הזה מסתתרת איפשהו וצצה לעיתים רחוקות,הכל פה
מריבות,צעקות. האווירה כל כך קודרת ושחורה שאיך לעזאזל אני
יכולה לחשוב על מתמטיקה. כשהכל פה מתפרק לנגד עיני. שאני מאבדת
את עצמי בניו יורק בברוודווי. רחוק מכאן. אני בטוחה שיום אחד
אני יהיה שם. אוי איך שאני מאמינה בזה. אבל בינתיים אני צריכה
להתמודד אם כוחות רשע שרוצים להפיל אותי מהחלום כל המורים
האלה,החבריפ,האהבות,ההורים שרוצים לשבור אותי ככה אני יודעת
שהם רוצים את טובתי. הם פשוט לא מבינה אותי וכשאין הבנה. מאוד
קשה להסתדר.
אני לא רוצה לחיות לפעמים,או שסתם לטבוע באוכל. ולאוכל ולאוכל
ולאוכל. יש כל כך הרבה דרכי בריחה אבל הם כמו עיגול הם תמיד
מזירות אותך לאותו מקום. את העניין הזה של הבריחה כבר חרשו
הרבה פסיכולוגים וכל בנאדם יודע שזה לא טוב ולא משנה כמה נברח
זה יחזור אלינו בחזרה. אז מה? למישהו איכפת? כשבורחים בורחים.
חושבים קצת אבל יצר הבריחה חזק יותר. בד"כ. אצל הוא חזק
ביותר.
בגגל שאני לא מי שאני. אני שונה אף אחד בחיים לא שמע אותי שרה.
אף אחד לא יודע על החלום שלי. זה הסוד הקטן שלי. ויום אחד אני
יפתיע את כולם. זה גורם לי לצחוק שאני חושבת על זה.יש לי סוד
משלי שאף אחד לא יודע.ולא ידע. אף אחד לא ידע. כי אני מתבישת
בו שאנשים יצחקו עלי או יזלזלו.ואני לא רוצה יזלזללו בחלום שלי
שעד עכשיו פינטזתי אותו הרבה ואני מאמינה בו.בוף כל סוף אני
מאמינה בו אף אחד לא יקלקל לי אותו. אני לא רוצה שיקלקלו לי
משהו שאני רוצה. אני רוצה משהו. וזה לא איזה בן או ציון במבחן
זה החלום שלי.הסוד שלי. אבל עד אז אני יסבול בשקט ,יבכה
בשקט,יאכל בשקט,ישן בשקט,עד אז אני ימשיך לשחק אותה כמישהו
אחר.כן אני יודעת לשחק. אני כבר הרבה שנים משחקת אותה.יום אחד
אני יהיה שחקנית נפלאה.
טוב אני הולכת לעלות לבמה.עכשיו קוראים לי. להרים את השיער
גבוה גבוה. ללבוש את הבגדים שמסתירים את הכל. לשים את המסכה.
והפה אני מוכנה. ששש מתחילים.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
למה לאכול
רגל קרושה?
בוא תבקר
בבמה חדשה!


תרומה לבמה




בבמה מאז 1/4/03 13:24
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
תום ג'ול

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה