היו היה, לפני הרבה הרבה שנים, מאחורי הרי שלג והיערות
הירוקים,  ביבשת עכברוניקה (ממלכת העכברים), חיה לה המלכה
הגדולה עכברלמה ה 12. היא היתה מלכת העכברים - נערצת, חביבה
ונאהבת בממלכת העכברונים, עכברוניקה.

למלכה עכברלמה ה 12 היו שלושה ילדים תאומים, כולם בנים,
חרוצוני  (שהיה חרוץ וטוב לב), רשעוני (שהיה רשע) ובטלני (שהיה
בטלן גדול). הם כולם היו בני אותו גיל בדיוק, ולעת זקנתה -
הגיע עת למלכה להכריע למי תינתן הזכות להמשיך לשלוט בממלכה
אחרי שתפרוש לגמלאות, לאחוזה המלכותית שלה.

המלכה אהבה מאוד את שלושת בניה ולא ידעה למי להעניק את הזכות
לשלוט בממלכה. המלכה רק ידעה  - שבמי שלא תבחר, שני האחים
האחרים ירגישו מקופחים ועלולים לחשוב שהיא פחות אוהבת אותם -
רק עצם המחשבה על רעיון שכזה - עוררה במלכה עכברלמה ה 12 הרגשת
עצב גדול.

המלכה חשבה וחשבה, תהתה ותהתה, חישבה והתייעצה, ולמרות כל
הפעילות הרבה לא הצליחה למצוא פתרון שיראה לה.
המלכה עכברלמה ה 12 לא ידעה מה לעשות. זה מצב שהיא לא הייתה
רגילה לו. תמיד היה לה קל להכריע בכל הנושאים המלכותיים והיא
הייתה ידועה בגאונתה בכל יבשת עכברוניקה.
מרוב שהיא הייתה מוטרדת מהנושא ומכל החשיבה היא נהייתה ממש
רעבה - לכן שלחה את המשרת המלכותי להביא לה אוכל (שיכין השף
עכברונגדי המלכותי - השף הכי מפורסם בעכברוניקה).
המלכה היתה ידועה באהבתה הגדולה לאוכל. היא היתה שמנה מאוד
ואהבה מאוד לערוך משתים וארוחות חגיגיות בממלכתה ולאכול ארוחות
משובחות. כל אירוע היה עבורה סיבה לזמן ארוחה חגיגית.
אפילו שהיה יום בלי גשם - הרי זו סיבה לארוחה חגיגית. אחרי יום
חזר הגשם - הרי זו סיבה כפליים טובה לארוחה חגיגית.
והמלכה עכברלמה ה 12, אכלה לא רק שהיתה רעבה, אלא גם שסתם
הייתה מוטרדת (כמו בסיפורנו שלנו) ורצתה משהו להסיח את דעתה
ושיגרום לה הנאה.
כעבור כמה דקות, חזר המשרת המלכותי ובידיו ארוחה עכברונית
מלכותית לתפארת - ממש פאר היצירה של השף המלכותי עכברונגדי
המפורסם.
היו שם, כיאה לארוחה מלכותית, כיד המלך, המון מעדנים. הייתה
מנה ראשונה: מרק גבינות משובח שהוגש עם שמנת ולחמניה. למנה
עיקרית הוגשו מספר מנות: היו גבינה צהובה ברוטב גבינה לבנה,
גבינה צהובה ברוטב פטריות וזיתים, גבינה צהובה על האש וגבינה
צהובה במלח עכברוני מיוחד. לקינוח היה מוס גבינה צהובה שהיה
המאכל החביב ביותר על המלכה.

המלכה עכברלמה ה 12, החלה לאכול, ובעודה מתענגת על הארוחה
המלכותית שהכין לה השף המלכותי המפורסם עכברונגדי, היא חשבה
וחשבה כיצד לפתור את הבעיה הקשה שניצבה בפניה. ופתאום, באופן
מקרי לחלוטין, בעודה נוגסת בגבינה צהובה במלח, עלה לה רעיון
נפלא כיצד לפתור את הבעיה. המלכה חשבה לעצמה :
"אוכל! - זהו הפתרון!!! הרי כל מלך טוב לעתיד צריך לדעת להעריך
את חשיבות האוכל, לדעת להעריך את טעמו העדין של מטבל גבינה
צהובה ברוטב חריף ואת טעמו המשגע של מוס גבינה צהובה.
מה יכול ללמד את בני להעריך את כל המטעמים הללו יותר מאשר
תחרות בישול עכברונית!!! כן, זהו הפתרון. אערוך בינהם תחרות
בישול ומי שיבשל את הארוחה הטובה ביותר, ינצח ויזכה במלוכה."

ואכן כך היה. המלכה עכברלמה ה 12, כינסה את שלושת בניה לישיבה
מלכותית מיוחדת והודיעה להם על תחרות הבישול המלכותי :
"חשבתי רבות  מי מכם יהיה המלך, לאחר שאפרוש לי לגמלאות
המלוכה. כיוון שאני אוהבת את כולכם במידה שווה וכולכם שווים
בגילכם, החלטתי לערוך ביינכם תחרות בישול עכברונית מלכותית.
בעוד חודש מהיום בחצר הארמון העכברוני המלכותי, יציג כל אחד
מכם את הארוחה הכי טעימה האפשרית על שולחני. השף המלכותי
המפורסם עכברונגדי ואנוכי נטעם את הארוחות ומי שהארוחה
שלו תיהיה הכי טעימה ינצח ויזכה במלוכה".

בני המלכה עכברלמה ה 12, שמעו את דברי אימם וכיבדו את דבריה.
וכך נקבעה תחרות הבישול העכברונית המלכותית הראשונה
בהיסטוריה.
הבנים ידעו שעוד הרבה עבודה לפניהם, במיוחד לאור העובדה כי
כולם היו רגילים לקבל אוכל ממטבח הארמון, ממטבחו של השף
המלכותי המפורסם עכברונגדי, ואף אחד מהם לא הבין שום דבר
בבישול.
להכין ארוחה מלכותית טעימה בתוך חודש נראה להם ממש בלתי
עכברוני, בלתי אפשרי.

חרוצוני נורא רצה לזכות בתחרות, כי ידע שהוא חרוץ וטוב לב ושכל
העכברוניות והעכברונים מאוד יאהבו אותו, ויהיו מרוצים תחת
שלטונו. הוא היה בטוח כי ביכולתו להביא לשלום כלל עכברוני,
ולפאר את שם הממלכה העכברונית, עבכרוניקה, לדורות.
מכיוון שהוא כל כך רצה לזכות, הוא החל כמובן להתאמן. כמובן,
כמו שהזכרנו, שלא היה לו שום ידע בבישול, אבל הוא ניסה. התבשיל
הראשון נשרף לו בעודו מוסיף לתבשיל מיץ גבינה צהובה, התבשיל
השני תותים ברוטב גבינה לבנה (טוב מה חשבתם? עכברונים לא
אוכלים בכל המאכלים גבינה צהובה...) יצא בטעם גועלי למדי (אבל
חרוצוני היה מאושר - כי לפחות זה לא נשרף לו...)
וגם הנסיון השלישי (שוב תותים ברוטב גבינה לבנה) והרביעי
(גבינה צהובה מחוררת בשוקולד) לא יצאו ממש אכילים. אבל חרוצוני
לא התייאש. הוא ניסה וניסה שוב עד שלאט לאט החל להבין את
עקרונות הבישול הבסיסים והחל לעבוד ברצינות על בישול הארוחה
שיגיש ביום התחרות.

רשעוני - שהיה עכברון די מרושע, רצה גם הוא במלוכה. כך יכול
להיות מרושע ברמה מלכותית אמיתית, לגרום נזקים פה, להרוס דברים
שם והכל ללא בעיה וברשות גמורה - כי הוא יהיה השליט בבית
המלוכה.
רשעוני החליט לא להתאמץ לקראת התחרות. הוא פשוט תכנן לגנוב
מאחיו חרוצוני את כל המתכונים והרעיונות וכך לנצח בסופו של
דבר.
ואכן, מדי יום ביומו היה רשעוני מתגנב למטבח בו עבד אחיו
חרוצוני ובעוד חרוצוני נח מעבודת הבישול וממתין שהתבשילים שעמל
עליהם כה קשה יהיו מוכנים, היה רשעוני גונב לו מהאוכל שהכין,
ומה שלא היה גונב - היה הורס על ידי פיזור כמויות נדיבות ביותר
של פלפל חריף ומלח על האוכל.
כל בוקר היה רשעוני לועג לחרוצוני על כך שכל מה שחרוצוני מכין
יוצא חריף מדי או מלוח מדי והתפאר בכך שהוא כבר למד לבשל ויש
לו ארוחה מעולה שתזכה אותו במלכות. כך נמשך הדבר, עד שיום
אחר,
בעוד רשעוני גונב מתבשילו של חרוצוני ומפזר עליו שכבבה עבה
במיוחד של פלפל, עבר במקרה במטבח השף המלכותי המפורסם
עכברונגדי וראה את מעשי רשעוני וסיפר הכל למלכה.

המלכה עכבברלמה ה 12, ממש זעמה על רשעוני, שנהג בכזו רשעות
כלפי אחיו, הפגין זלזול בתחרות ובמידה גם זלזול במלכה עצמה.
בתור עונש היא החליטה לפסול אותו מלהשתתף בתחרות ולסגור אותו
בחדרו עד ליום התחרות, זאת על מנת שוכל להבין עד כמה חמורים
היו מעשיו וכדי שלא יפגע שוב, חלילה, בתבשילי חרוצוני.

בינתיים האח השלישי - בטלני, התבטל לו כהרגלו ולא ניסה לבשל
כלום. הוא כל הזמן רק חייך ואמר שביום התחרות הכל יהיה בסדר
והוא יזכה בתחרות. הוא רצה להיות מלך, כי חשב שכך יוכל להעביר
את כל זמנו בבטלה גמורה, בלי שאיש יעז להפריעו, כי הוא הרי
השליט בממלכה.
כבר היו לו חלומות לחוקק חוקים עכברונים נגד עבודה ופעילות רבה
בכלל ובעד הפיכת כל ימי השבוע לימי שבתון מלאים וחובה לישון
לפחות חצי מהיום.

החודש עבר לו במהירות. חרוצוני המשיך לנסות ללמוד לבשל,
רשעוני, במקום להפקיח לקחים ממעשיו, הסתובב בחדרו וחשב כיצד
לנקום באחיו חרוצוני שאותו הוא האשים בכל מה שקרה לו, ובטלני
המשיך להתבטל.

לבסוף הגיע יום התחרות הגדול והכרוז עכברשופר הודיע על פתיחת
תחרות הבישול הממלכתית בה יוכרע מי יהיה מלך עבכרוניקה - ממלכת
העכברים.

לחרוצוני היתה בידיו ארוחה ממש נחמדה. הוא הכין ענבים סגולים
במיץ גבינה לבנה וגבינה צהובה בפיתה עם בוטנים. לא ארוחת
מלכים, לא טעימה במיוחד, אבל בהחלט ארוחה שאפשר לאכול אותה ללא
חשש וללא פגע - והוא היה מאוד גאה בה.
הוא היה בטוח שינצח בתחרות, כיוון  שרשעוני נפסל מהתחרות
ובטלני הרי לא בישל כלום כל הזמן שחלף לו.
הוא חייך חיוך של ניצחון , כשלפתע, ללא אזהרה מוקדמת, הוא ראה
לימינו את בטלני מגיע עם ארוחה ענקית ממש, ארוחת מלכים אמיתית.
כזאת שאפילו השף המלכותי המפורסם עכברונגדי הסתכל לעברה בתדהמה
מסוימת.

מה לא היה שם? ממיטב ארוחות העכברונים. מנות ראשות, עיקריות,
קינוחים, הכל מעוטר בירקות טריים, בשלל צבעים ושלל ריחות
מענגים.

חרוצוני הביט נדהם גם הוא לעבר בטלני. בטלני רק חייך אליו
ואמר: "אתה עבדת קשה ותראה מה יש לך ביד. בקושי משהו אכיל.
אני, היום בבוקר קמתי מאוחר, טילפנתי למיטב המסעדות הטובות
ביותר
בממלכה, הזמנתי מהם את מיטב המאכלים העכברונים ועכשיו אני אזכה
ויהיה המלך."

שני האחים הניחו את  הארוחות על שולחן השיפוט המלכותי , שהוכן
במיוחד לתחרות , והלכו לשבת ליד אימם המלכה עכברלמה ה 12.
לכולם היה ברור שבטלני ינצח. אפילו חרוצוני כבר הודה בליבו
שהוא עומד להפסיד בתחרות הבישול העכברונית המלכותית. אבל
מכיוון שהיה טוב לב ואהב את אחיו החליט לקבל בשקט את ההפסד.

לפני שהתחרות התחילה, המלכה רצתה לשאת נאום לעמה, עם
העכברונים, בכדי להסביר להם בדיוק מה עומד לקרות, מדוע ומה
יהיה מוטל על המלך החדש.
כשדיברה על המטלות שיהיה על המלך החדש לבצע, כדי לשמור על
תפארת עכברוניקה, ממלכת העכברונים, החוויר בטלני.
פתאום, הוא נחרד לגלות שאם יהפוך להיות מלך, הוא כלל וכלל לא
יוכל להתבטל. הוא יצטרף לעבוד הרבה וקשה...הוא כבר החל להתפלל
לנס שיגרום לו להפסיד בתחרות ולא לנצח.

תוך כדי נאום המלכה הגדולה עכברלמה ה 12 , התגנב רשעוני מחדרו
אל שולחן השיפוט המלכותי, עליו הונחו שתי הארוחות שהכינו בטלני
וחרוצוני.
רשעוני הביט בשתי הארוחות ואמר לעצמו : "זה זמן הנקמה שלי
בחרוצוני... בטח הארוחה המפוארת היא של חרוצוני, שעבד כל כך
קשה כל החודש והארוחה העלובה לידה היא של בטלני שלא התאמץ
כלל".
ואז, בחושבו כך, רשעוני פיזר כמויות ענק של פלפל חריף, מלח
ואפילו סוכר מתוק - שדאג להכין מראש, על הארוחה המפוארת,
כשסיים חייך לעצמו וחזר במהירות בחזרה לחדרו, לצפות מחלונו
בהמשך התחרות וכיצד נקמתו מתגשמת וחרוצוני מפסיד בתחרות.

השף המלכותי המפורסם עברונגדי והמלכה הגדולה עכברלמה ה 12,
הגיעו יחדיו לשולחן השיפוט המלכותי והתכוננו לקראת שיפוט
הארוחות. הם ניגשו לארוחה הראשונה, זו הפחות מפוארת, של
חרוצוני. היא נראתה קצת מוזר למען האמת וגם הריחה משונה, הרבה
פחות טוב מהארוחה המופארת של בטלני, שעמדה ליד, אבל תחרות זו
תחרות. הם לקחו מהארוחה של חרוצוני וטעמו ממנה. לאחר הטעימה
הראשונה הם לקחו עוד ביס, התייעצו בינהם כמה דקות ואז הרימה
המלכה את קולה ואמרה :
"הארוחה של חרוצוני בסדר גמור, אני נותנת לה ציון טוב."

עכשיו עברו שף המלכותי המפורסם עברונגדי והמלכה הגדולה עכברלמה
ה 12  אל הארוחה המופארת של בטלני. הם נטלו לעצמם חתיכות
גדולות לטעימה, כבר מזילים רייר, מדמיינים את טעמה המפולא של
הארוחה. הם שמו בפיהם את החתיכות  ו... מיד האדימו... האוכל
היה חריף מאוד, מלוח מאוד ומתוק מאוד והכל בזמן אחד. הם מיד
רצו לעבר קנקן המים שעמד מאחורה, על שולחן אחר, כדי ללגום מים
שיעבירו את הטעם הנורא מהם. העכברונים התגלגלו מצחוק בראותם את
השף המלכותי המפורסם עברונגדי והמלכה הגדולה עכברלמה ה 12 רצים
כמו עכברונים אולמיפים אל עבר קנקן המים.

לאחר ששתו מים וביחד חיסלו להם שלושה קנקני מים - עד שהעבירו
את הטעם הרע מפיהם הכריזה המלכה :  "הארוחה של בטלני, בלי
להעליב, לגמרי לא אכילה. הציון שלה הוא נכשל.
לפי כך המנצח בתחרות הבישול המלכותית הוא ללא כל ספק חרוצוני"

כל ההעכברונים הריעו לחרוצוני שהיה ממש מאושר עקב התוצאה הבלתי
צפויה.

בסופו של דבר אכן נהיה חרוצוני מלך גדול בעכברוניקה , ממלכת
העכברים, שעשה רבות נפלאות וטובות לטובת כלל העכברונים
וסיפוריו הרבים עוד יסופרו בסיפורים אחרים.
רשעוני, לאחר שחרוצוני סלח לו על הכל, החליט לנסות ולהיות קצת
פחות רשע, וחרוצוני תמיד עזר לו בכך וכיוון אותו לעשות מעשים
טובים, עד שאפילו רשעוני היה אהוד ומקובל בממלכת העכברונים,
עכברוניקה.
ואילו בטלני - אבן גדולה הוסרה מליבו... הוא כבר חשב שאם יהיה
מלך יצטרף לעבוד קשה. והנה חרוצוני זכה ובטלני המשיך להתבטל
להנאתו וכרצונו ולהמשיך את חייו בשקט.
סוף טוב הכל טוב.