יושב כאן ומרגיש , כאילו אני נעול בכלוב..אין כאן כלב אפילו
ליד הכביש.
בסיס פתוח , לא סגור , בלי אנשים , כאילו בו , לא רוצים לגור.
מקום מוזר כזה , סוף העולם ימינה (ציפיתים שמאלה אה?) , ואז
קצת קדימה.
מחנה את האוטו מחוץ לש.ג , מתחיל ללכת ברגל , שוב מסע , מה אני
טירון ? תביא כבר איזה גימל.

אני אומר לרופא ואותי הוא מקלל , לך מכאן כבר יא ג'ובניק מסריח
, לך תתעמל
אבל זה מה שאני עושה , כל יום בחדר כושר , מתאמן לתומי , איזה
אושר..
אושר עילאי , שרק אדרנלין יכול לגרום , זה שגורם לך לחשוב לרגע
- אני בריון!
יאללה אני אקח צעד קדימה , מתמתח לי , אההההה ,לפחות אוכל
הכינה , אמא.
פותח את הסנדוויץ' ואותו מהר מסיים , "איפה עוד?" אני מרגיש
כמו מסכן..
כי ארוחת צהריים , בטוח פה לא אוכל , אוכל מסריח כזה , בטעם של
גמל...

מגיע שלוש וחצי עם אדם כבר רוצה ללכת , עליו סיפרתי , כבר
שחכתם שהזמן עובר , לא נשאר מלכת?
מתניע , שוב , שיט נגמר הדלק...יובל בא ומשחק אותה לא שומע ,
לא משתתף בהוצאות , התרגל כבר הבחור...לאריק שאותו לוקח.
מתחילים לסוע בנוהל הרגיל...מגיעים הבייתה בזמן לא רגיל...כי
עברה שעה ואני לא שמתי..חבל שהזמן לא עובר ככה בצבא - איזה
שאנטי...

אחחחחחחח , מה זה הקור  הזה פתאום?
שיט , שוב התעוררתי , תנו לי לחזור לישון!!!!