כל אשר אהבתי היה אותה
היא הנשמה שבליבי
היא התקווה שבנשמתי

היא הייתה היחידה
לא רציתי אחרת
אבל היא גרמה לי לאבד תקווה

וכמו ילד קטן
לא ידעתי מה לעשות
רציתי לעזוב הכל ולברוח

אבל נשארתי
כי שמץ קטן של תקווה
נגלה אלי דרך שתי אבנים קטנות

אותם אבנים קטנות וקסומות
הראו לי את הדרך בין טוב ורע
וגרמו לי להאמין בהכל חוץ מבאהבה

עכשיו אני גדול ובוגר
ואני ממש כבר איש אחר
שרוצה שוב להאמין באהבה

אך מה יקרה אם
אם התקווה שוב תימוג
ואותן אבנים יטעו אותי

ואז אצטרך שוב לכתוב
על כל מה שאהבתי