"אוקי בוקר טוב,בוקר נפלא,בוקר גשום".עדי אמרה.איזה כיף זה
לקום בבוקר כשהגשם דופק על החלון,זה לא סתם שתמיד בסרטים אנשים
מתנשקים ויורד עליהם גשם,לרוב גשם מלאכותי. אין זה משנה את
האווירה והופך אותה לרומנטית וחמימה. זה מצחיק כשחושבים על זה
גשם-קר שהופך את האווירה לחמימה.אני אוהבת את האירוניה הזאתי.
עדי אמרה לי פעם שלהזדיין בחורף כשגשם דופק על החלון מוסיף
ריגוש לסקס,ובכלל כשיש רעמים וברקים וכל פעם כשהם מופיעים. עוד
אנחה יוצאת לאוויר. ואז כשמסיימים להזדיין ויושבים מחובקים
במיטה ומקשיבים לגשם עד שנרדמים או מתחילים הכל מהתחלה. לעדי
תמיד יש סיפורי מיטה מאוד מעניינים,או סתם תיאוריות,היא תמיד
מדהימה אותי מחדש כשהיא מספרת לי מה היא עשתה בערב שבת אחרי
מסיבת החוגרים שבה רוב הבנים חרמנים. במיוחד עם זה ערב לפני
גיוס,של אחד מהם,אז באמת לא משנה מה זה מין מסורת הם מזדיינים
עם מישהי,או אם יש להם חברה אז איתה ולפעמים גם אם יש הם לא
ממש שמים עליה.
ביום שבת כשיצאנו למועדון אני ועדי,אחרי יום ארוך בשינקין,עם
בגדים חדשים איפור מדהים והרגשנו נוח עם עצמנו,רצנו בגשם
מהמכונית לעבר המועדון,ונקלנו בתור ארוך של אנשים,עדי שהיית
מדהימה ביופיה הפעילה את קסמיה והכניסה אותנו למועדון אחרי 10
דקות בתור. אין לי מושג מה היא עושה עם אחת כמוני היא כזאתי
מושלמת,ואני כזאת...כזאת סתם! אבל לא רציתי להתחיל לחשוב על זה
עכשיו סתם יקלקל לי את המצברוח.
רקדתי בערב הזה הרבה עם מלא בנים. לא היה אכפת לי שימזמזו לי
את התחת,או כל חלק אחר,ולי לא היה איכפת למזמז אותם.
ניגשתי לבר ברגע של חולשה פיזית,התיישבתי וביקשתי מהברמן בירה
היינקין האהובה עלי,התיישב לידי בחור עם שיער קצוץ,לבוש יפה
ממש כמו שאני אוהבת,מין מכנסי גינס באגי כאלה,וחולצה לא צמודה
לבנה,הוא חייך אלי והציג את עצמו,קראו לו גיא והוא שאל אותי אם
אני רוצה לרקוד אמרתי לו שכן אבל רק עוד כמה דקות שאני יסים את
השתייה.
הלכנו לעבר רחבת הריקודים ורקדנו בלי סוף,הוא רוקד כל כך
יפה,ואין מה להגיד הוא יודע איך לרקוד עם בחורה. עדי הגיחה
פתאום לעבר ואמרה שהיא הולכת עכשיו עם חיוך מאשר על
פניה,הסתכלתי עליה הולכת כשבחור פה תואר,חסון ושרירי מחזיק את
ידה. על יום שבת לפחות שאנחנו יוצאות היא עוזבת ככה. או שהיא
פשוט נעלמת וחוזרת אחרי שעה. אחרי זיון בשירותים. אני הייתי
שונה ממנה.הייתי הטיפוס הרומנטי שבחיים לא היה עושה את זה
בשרותים. רק פעם אחת במסיבה של שרון בכיתה י"א חרגתי קצת
מ"האני" השמרני שלי וירדתי לאורן. מאז אני רק רוקדת במסיבות עם
הרבה אנשים ולא יותר מזה.
גיא תפס בי בחוזקה פתאום וחיבק לי את המותניים וזזנו ככה מין
מחובקים בקצב המוזיקה,הוא סיחרר אותי משום מה,המבט החודרני שלו
שיגע אותי,והרגשתי שעוד שניה אני מנשקת אותו. אבל מה פתאום?
אני? לא נראה לי. אני ימשיך לרקוד אותו רק בקשה שיפסיק לנעוץ
בי מבטים חודרים שכאלה ישר לתוך העיניים. הדיי גיי החליף
שיר,לשיר האהוב עליי,התחלתי לרוד ולזוז,הרגשתי מסוחררת גיא קצת
התרחק ונתן לי מרחב אבל הוא היה שם הרגשתי אותו. הוא תפס אותי
בקלילות שכזאת ועמד מאחורי כשידיו מחבקותצ את בטני והמפשעה שלו
בתחת שלי. וככה רקדנו כל השיר כשהידים שלי מחבות את צווארו מדי
פעם,מבלגנות את שערו,הרגשתי אותו והוא הרגיש אותי בכל המקומות
האינטימיים שלי. נעשיתי חרמנית בטירוף. בחיים שלי זה לא קרה
לי. מה שונ היום משבוע שעבר? אולי זה גיא? אולי. אבל אני לא
חושבת רקדתי עם מלא אנשים ואף פעם לא הרגשתי ככה יעני הרגשתי
חרמנית אבל לא ככה. לא ככה. הרשתי כאילו עוד שניה אני סוחבת
אותו לאוטו שלי,למושב האחורי,שמה רדיו בוויליום סביר,פותחת לו
את המכנס,מורידה לו את החולצה,הוא מרים לי את החצאית,פותח לי
את החולצה והכל מהר מהר,בלי רגע אחד לחשוב,הוא מנשק אותי
בצוואר ואז אנחנו מתנשקים צרפתית רטובה,הוא מוציא את
הקונדום,אני מלבישה לו אותו,והוא מזיין אותי,חזק! ושנינו מאוד
שקטים,אבל לא לגמרי,הוא מריח אותו ומביא עוד אנחה,אני לעומת
זאת נושכת את השפתיים לא משוחררת במיוחד אבל נהנית,נהנית מכל
רגע.הוא גמר וליכלך לי את המושב האחורי.באמת,איך אני אחיה
עכשיו כשהמושב האחורי מלוכלך בשפיך...אחרי חצי שעה נרגענו.
אנחנו כבר ממזמן לא במועדון,שנינו לא שיכורים,שנינו לא
עייפים,שנינו חרמנים ושנינו לא יודעים בערך איך זה קרה. אני
בטח שלא. התלבשנו והוא יצא מהאוטו. לבוש כולו. יפה,זרק אלי
חיוך ואמר"את רקדנית טובה". חייכתי אליו ואמרתי "גם אתה לא
רע". הנעתי את האוטו במחשבה שהוא הלך שאני לא יראה אותו
יותר,כי אולי הוא עוד חוגר שמחר או עוד יומיים מתגייס ואני סתם
זיון מזדמן. אבל רק מחר אני ירגיש רע,עכשיו אני מרגישה
טוב,שמחה,משוחררת. בחיים שלי לא עשיתי דבר כזה. בחיים לא
הזדיינתי עם מישהו באוטו,במושב האחורי.תמיד הרגשתי מבוכה ללכת
עם מישהו למושב האחורי,עם שום חבר שלי לא הלכתי למושב האחורי.
המושב האחורי. באמת, כאילו אי אפשר לחכות. אף פעם לא הרגשתי
שאני מתחרפנת אם הבנאדם הזה לא מזיין אותי ברגע זה. והיום
הרגשתי ככה,הרגשתי את זה. משהו באירוע הזה גרם לי להרגיש יותר
אישה,יותר סקסית,חמה.
כשיצאתי מהחנייה ראיתי אותו הולך ברגל,אין לו אוטו? עצרתי
ואמרתי לו אם הוא צריך טרמפ. הוא נכנס ואמר לי תודה. נסענו
במשך רבע שעה ולא דיברנו על מה שקרה,הוא סיפר לי שהוא מתגייס
עוד שבועיים הרגשתי הקלה,אז יש לו עוד כמה פעמיים להזדיין,אני
לא "הזיון שלפני הגיוס". כשהגענו הביתה שלו,הוא אמר לי תודה על
הטרמפ ושאל אם אני רוצה לעלות ושהשותף שלו בטח אצל חברה שלו או
משהו. לא הבנתי למה הוא ספר לי על השותף שלו למה מה נראה לי
אני מתכוונת להזדן איתו שוב או מה? סירבתי. ונפרדנו לשלום אם
נשיקה על הפה. לא יותר מזה. הוא פנה אליי לפני שהתחלתי לנסוע
ואמר לי "את יודעת,היה לי כיף איתך. אני לא עושה דברים כאלה
בד"כ." הוא הסתכל אלי בעיניים מבולבלות. ואני עליו בעיניים
שעוד יותר לא מבינות מה קרה פה כרגע אבל עם חיוך נחמד. פתאום
שמתי לב כמה הוא ביישן,הוא לא משמ ביישן אבל הוא ביישן אין מה
להגיד. וזה היה כל כך חמוד יש לי משהו אל ביישנים,אני לא בטוחה
שהם מהסוג שאני רוצה בתור חבר. אבל הם עושים לי את זה. אין מה
להגיד. הסכלתי עליו והוא אמר "טוב אני עף",והצביע לכיוון
המדרגות של דלת הכניסה לבניין שלו. "אוקי ביי ביי. אתה רקדן
מצוין". חייכתי עברו ונופפתי לשום. הוא התחיל לעות במדרגות אני
התחלתי לנסוע. ברדיו התנגן שיר רומנטי כזה שממש לא התאים
לאווירה עכשיו סגרתי את הרדיו,פתחתי את החלון,והשיער שלי
התעופף ברוח ברמזור,בחור אחד מהאוטו מולי אמר "מותק,אפשר לשאול
אותך שאלה?" אמרתי לו שכן אז הוא אמר "איך זה שלא קר לך הא?!,א
לא רוצה איזה חיבוק,משהו שיחמם אותך" זה היה כל כך צפוי שהוא
יגיד את זה אבל מה איכפת לי,זה נחמד,לשמוע את כל המשפטים הכל
כך לא מקוריים,הכל כך מפגרים,הכל כך פשוטים שלפעמים אני צריכה
לשמוע אותם ככה בשביל הצחוקים. עניתי לו שכן."קר לי מאוד. וכן
אני צריכה חיבוק,נשיקה,אולי גם לטיפה אבל מה שבטח אני לא רוצה
את כל זה ממך". הוא הסתכל עלי במבט כאילו הוא נפגע,ולא ידעתי
אם הוא נפגע באמת או לא,הוא נראה לי מהגברים האלה שפשוט
מזיינים בנות כל יום בלילה בערך או לפחות כל סוף שבוע. ולא לא
רציתי להיות מהבנות האלה. למרות שהיום קצת הייתי. והרוח שהעיפה
את שערי. החזירה לי את המחשבות האלה שלי,שאיזה טעות עשיתי
היום. שלא הייתי צריכה לעשות את זה. אבל הרוח באותו זמן שהביאה
את המחשבות לקחה אותם יחד איתה,והגשם התחיל לרדת. סגרתי את
החלון. חניתי את האוטו בחניה. הסתכלתי החוצה. וחייכתי לעצמי.
השעה הייתה שלוש בלילה הרחוב היה ריק,אני הייתי ריקה,הראש שלי
היה ריק,העיניים שלי היו ריקוץ והרגשתי טוב. הרגשתי
נסיכה.הרגשתי אישה. הרגשתי שהגשם הוא יותר מסתם טיפות שנוקשות
על החלון,שהוא יותר ממים שממלאים את הכנרת. הרגשתי שהגשם הגיע
עכשיו בשבילי,בשביל לשנות את האווירה אצלי בגוף,וכך הוא עשה.
שינה את האויירה. מאווירה קצת קודרת,מבולבלת וחופשייה לאווירה
שקטה,רגועה,מעופפת. אחרי כמה דקות של מבט ריק.
יצאתי מהאוטו,עליתי לדירה,מצאתי את עדי יושנת על הספה עם
הטלויזיה פתוחה. כיסיתי אותה בשמיכה. על הריצפה הייתה עטיפה של
קונדום ועל השולחן מספר טלפון. עדי הוא שונה ממני,היא לעולם לא
תתקשר לאותו אדם,היא תשאיר את הטלפון שלו במין קופסה ששם היא
שומרת דברים שאין לה איפה לשים. וזהו. היא א תיגע בזה יותר. כי
עדי כמה שהיא נראית מושלמת וחזקה. היא שברירית כמו זכוכית
זולה. היא לא תתקשר לבחור שהיא הזדיינה איתו אחרי כמה ריקודים
במועדון. היא מפחדת שהוא ירצה את אותו הדבר שוב. אז היא מעדיפה
לפגוש בחור כמו באגדות. הבעיה שהיא לא ממש רוצה כי ככה היא עדי
שלי,שברירית ורגישה ובאותו זמן אטומה ומסוגלת להזדיין כמעט עם
כל גבר שמושך אותה. ולא זה לא שהיא איזו זונה,היא פשוט דוחה
ודוחה כל הזמן את האהבה. והיא יודעת את זה זה לא שהיא מתעלמת
מזה,היא לא איזה בחורה עם בעיות. פשוט יש לה שיטה משלה לחיות
את החיים שלה. ואני יודעת שככה היא רוצה לפעמים אני מעירה לה.
והיא מביאה לי חיוך אחד ואומרת לי שאני לא ידאג שהיא יודעת מה
היא עושה,והגבר שלה יבוא,הוא יבוא. רק לא עכשיו כי היא לא
מוכנה וגם לא הוא. ותיד שאני שואלת אותה איך היא כל כך בטוחה
היא צוחקת ואומרת לי "אני בטוחה? הצחקת אותי. אין לי מושג אם
הוא יבוא. וזה לא שאני חיה באשליות אני פשוט מקווה ויש לי
תקווה בנוגע לאהבה. גדלתי עם אמונה בחרא הזה. כי אני יגיד לך
משהו,אני לא מאמינה שגברים הם אותו הדבר,אני מאמינה שכל אחד
הוא שונה,כל הגברים מורכבים מאותם דברים,כמו כן כל הנשים,וחוץ
מזה כל הגברים גודלים אחרת,עם משפחה שונה זה פשוט כל הסטיגמות
האלה הורסות אותם. כי הם רוצים לגדול ולהיות כמו הסטיגמות האלה
כי ככה נראה להם שצריך גבר להיות. אבל יש יוצאי דופן ויש,הרבה,
פשוט צריך להוציא את זה מהם או משהו". לא יודעת מה גרם לי
להזיכר בשיחה הזאת שלנו,זה בכלל היה יום מוזר,לילה מוזר. הכל
היה שונה היום. עם עדי הייתה,היא נראתה שונה כשהיא ישנה,שונה
מתמיד. ואולי זאת רק אני,השונה פה,אני זאתי שהשתניתי בן-לילה.
לא חשבתי שנאדם יכול להשתנות כל כך מהר ואולי זה תהליך שעברתי
כבר הרבה זמן ועכשיו,היום,הוא הסתיים הרגשתי כמו פרי שהבשיל,לא
הכרתי את עצמי ממש,אבל רציתי להכיר. רציתי.
ומחר יום חדש,וכשאני יספר לעדי על גיא,אני בטוחה שהיא לא
תאמין,תהיה בהלם,ותרצה לפגוש את הבנאדם שגרם לחברתה הטובה
להזדיין במושב האחורי. גם אני רוצה לפגוש אותו.שוב.גם אני
רוצה. אבל אולי לא. אולי אני לא רוצה. נראה מחר,מחר יום חדש.
היום אני שיכורה. שיכורה מהחיים המדהימים. שיכורה מעצמי.שיכורה
מגיא. שיכורה.
התפשטתי וזרקתי את הבגדים על הריצפה נשכבתי על
המיטה,ערומה,חשופה,פיזרתי את השיער שהתפזר על הכרית שלי,כיסיתי
את עצמי בסדין דק ונכנסתי למין אורגזמה פרטית נורא. הרגשתי
שאני עפה. עצמת את העיניים והקשבתי אך ורק לגשם שבחוץ,התנתקתי
מעצמי. עקבתי אחרי קצב הטיפות שנוקשות על חלוני. הקצב שלהן לא
היה מהיר מדי,ולא חלש מדי,הוא היה בדיוק באמצע,בדיוק מה שהייתי
צריכה. כל היום הזה היה קיצוני. אני צריכה את הרגע של רוגע
הזה. טיפ טופ טיפ טופ. וזהו. כאן זה נגמר היום הכי קיצוני
בחיי,הכי יפה בחיי עד עכשיו. פעימות ליבי התחזקו קצת כמו היום
במושב האחורי. הרגשתי חום וקור. הרגשתי טוב.עדי התעוררה ושמעתי
אותה קמה לעבר החד שלי,העמדתי פני ישנה. כשהיא הלכה חזרה לספה.
היא הדליקה את הטלויזיה. קמתי מהמיטה,התלבשתי ויצאתי לסלון
והיא ישבה שמה,החברה הכי טובה שלי,בעולם,היא אמר נו איך היה?
כסיפרתי לה. בניגוד למה שחשבתי היא אמרה לי "סוף כל סוף,מישהו
כבש אותך,חירמן אותך. אני גאה בו ואני גאה בך. אבל ביג דיל בוא
לא נעשה סיפור מזיון קטן". וחייכה אלי. ואחרי כל ההתרגשות שלי
מהשינוי שחל בי. הרגשתי מין אכזבה שהיא לא מורגשת כמוני. אבל
לרגע הבנתי,שנכון זה רק זיון ביג דיל? היה נחמד וטוב שהיה. אני
עדיין תמיד יזכור את ההרגשה שחוויתי היום,התרגשתי מספיק,חרשתי
את הגשם.מספיק. עכשיו אני יירגע באמת. ישבנו על הספה ראינו
סדרה מפגרת בערוץ 3. ונרדמנו. אחת ליד השניה. כמו פעם.אני
בחורה רגישה התעוררתי בשבע בבוקר והסתכלתי כאילו מהצד על
התמונה של שתינו,ישנות ככה. אהבתי את זה.אהבתי את ההרגשה. עדי
ואני החברות הכי טובות.יש לנו את החברות הכי טובה. חזרתי לישון
על הספה. ובאותו רגע ממש עדי קמה ואמרה לי : "בוקר טוב,בוקר
אור,בוקר גשום". הסתכלתי עליה,זרקתי כרית ואמרתי לה. "גם לך
עדידוש.גם לך. תעשי לי קפה בקשה." אני יורדת לקנות עיתון. שמית
מעיל,בחוץ היה קר. הגשם הפסיק והשאיר את כל המכוניות נקיות.
יום חדש הגיע,זמן אחר. אני אחרת.