"שתי יריות,"
הוא התחיל לספר בעודו לוקח עוד שלוק מהמשקה שלו.
"שתי יריות זה כל מה שהיה צריך בכדי לנפץ, לשבור ולהרוג את
הבטחתי."

בנתיים עוד לא הצלחתי להבין מה בדיוק הוא מספר לי, או, למען
האמת, בנתיים גם לא הצלחתי להבין למה הוא מספר את זה דווקא לי.
 אבל כנראה שלו זה לא הפריע במיוחד.
"הבטחתי לעצמי שלא אפגוש באותו שד שטני בשנית.  גם האמנתי שזה
לא יקרה, שלא ניפגש אני מתכוון,"  היה נראה לי כי רק הוא מבין
למה הוא מתכוון.

ואז הוא שם לב שדבריו עוברים על אוזני כמלמול שיכורים חסר
משמעות.   "נפגשנו לראשונה לפני כשנתיים אולי מעט יותר, בעצם,
כשאני חושב על זה, זה היה לפני כשלוש שנים, כן כן שלוש שנים."
הוא עשה מעין הבעת פנים של אדם חושב ואז חייך וכאילו הסכים עם
עצמו.  
"איפה הייתי???  אה כן אז לפני שלוש שנים נפגשנו לראשונה
בהתחלה הוא היה קטן אך לאט לאט התעצם וגדל וסחף אותי אחריו.
הוא הגיע למימדים עצומים ואז ביום אחד נעלם."   אני חייב
להודות כי בנקודה זאת בשיחתנו לא הבנתי כלום!!!!  אבל גם לא
יכולתי לעזוב, הייתי חייב לדעת. חייב להבין. "כאשר הוא נעלם
הבנתי כי הוא מצידו הוא גדל והתעצם על חשבוני. זה היה כאילו
הוא שאב ממני את כל הטוב שבי וסחט אותי עד שנהייתי כסמרטוט יבש
ומשומש...  ועזוב"

"נשבעתי כי לא אתן לשד לחזור.   נדרתי בליבי כי לעולם לא
אתייבש שנית..."

"לקח לי הרבה זמן להתאושש מאותו יבוש רוחני ונפשי.  לאחר זמן
מה ניסיתי להמרות את נידרי ולמצוא את אותו השד, אך הוא לא חזר.
עד לפני כשנה..."  ואז הוא התחיל להשתעל כאדם המתרגש כל כך
לקראת הדבר אותו הוא חיכה כל כך הרבה זמן לחלוק עם מישהו אך לא
ידע איך ומתי ואולי בעצם כאדם שלא הבין שהיה צריך לחלוק את זה
מזמן, בכדי שכולם ידעו את סיפורו או אולי שמישהו אחד ידע את
הרגשותיו.

"לפני שנה שמעתי שתי יריות.  היריות נשמעו כאילו הדהדו עוד
לפני ששמעתי אותם, כאילו ידעתי שהן מתקרבות ובאות..."  הוא
נשם נשימה ארוכה, ניסה להיזכר היכן היה בסיפורו והמשיך.  "אתה
מבין את מה שאני מנסה לומר?" הוא שאל.  הנהנתי בראשי בהסכמה
אפילו שלא הבנתי אך לא רציתי לקטוע את רצף סיפורו.  בשלב זה
כבר הייתי שקוע בסיפורו.

"כשפגשתי בו בשנית הוא היה כה זך ויפה וטהור שלא האמנתי שזה
הוא,  אולי זה לא היה באמת הוא,  עם הזמן הבנתי שבאמת לא פגשתי
את אותו השד וכי פגשתי שד אחר, גדול וחזק יותר אך בניגוד לשד
הקודם שד זה לא התעצם על חשבון נפשי אלה גרם לנפשי להתעצם
איתו. ובכל יום שעובר נפשי מתעצמת".   ואז דמעה זלגה מעינו.
"אך אני מפחד,  יותר מכל דבר אחר בעולם כי שד זה יעזוב אותי
כי אז תדעך נפשי ולא אפגוש יותר בשד דומה."   הוא חייך אלי
שתה את שארית המשקה שלו,  פנה לכיוון הדלת ובעודי מסתכל עליו
עוזב אני שומע את קולו, כאילו לוחש לי באוזני ממרחק...

"לפני שנה שמעתי שתי יריות... בם - בם."