המבט שלו , עמוק בתוך עיני,בתוך תוכי, מבט שחור חודר, ממש כמו
לשקוע בתוך ים שחור, חוויה מפחידה, מערערת את כל הוויתי.  

"בלה, חזרת!"  הוא מתקרב אלי לאט צעד ועוד אחד
בבקשה שלא יתקרב עוד, אני לא יכולה לעמוד בזה.
"כן, אני..." בולעת את רוקי בדממה,נלחמת, רק שלא יתקרב עוד
המלחמה הזו נהיית קשה יותר כל פעם.
"אל תהי עצובה, הוא יחזור בקרוב, לא יאונה לו כל רע, אני בטוח
בכך! הוא מהשורדים!" אילו רק ידע שעכשיו כשאני מרגישה את מבטו
העדין מטייל על פני הדבר שהייתי מייחלת לו יותר מכל הוא דווקא
שיאונה לו הרע ביותר, שהוא לא ישוב לעולם, שישאיר אותי ככה
לבדי עם ריק כזה אליו אוכל להכניס אותו, עם מבטו השחור,
המקסים, שיביט בי ככה לנצח.

האם גם הוא מרגיש משהו? הוא מרגיש! אני יודעת שכן, המבט הזה,
טון דיבורו... האם גם הוא מייחל בסתר למוות אחד, שיחבר אותנו
יחד ?  
לא!  כולו טוב, לעולם לא יחשוב מחשבות כאלה,לעולם לא יגע בי,
לא יתוודה על רגשותיו.

אם רק יכלנו לברוח יחד אל מעבר להרים
להיות ביחד לבד, רק אני והוא השמיים והארץ.... אולי....  

" בואי לבית אימי לארוחת ערב היא תשמח לראותך, גם היא דואגת
מאוד..."
"אבוא!"   לצערי זו לא דאגה שנראת על פני, זהו כאב, צער של
פיספוס
וכמיהה.
"אך קודם הייתי רוצה שתתלוי אלי"
אני מדדה אחריו באיטיות הרוח הקרירה מלטפת את פני, מבדרת את
שערי, אני מתקשה לנשום בצורה סדירה, ההתרגשות מפעמת בגופי.

"מה קרה? , מדוע את נושמת ככה?"
"איני יודעת... הרוח..."
"קר לך? הנה, קחי את מעילי!"
ידו , נוגעת לא נוגעת בגבי, צמרמורת עוברת בי עד פרקי האצבעות

אם רק הייתי יודעת שאפשר להרגיש כך , אם רק הייתי מכירה קודם
אותו...

"עכשיו יותר טוב, תודה!" אני מתעטפת במעילו, נושמת את ריח גופו
עמוק לראותיי, הריח ממלא את כולי, את עורקי, אם רק הייתי יכולה
להרגיש אותו, אפילו רק פעם אחת ואז למות...

"הנה, הגענו!" שוב מבטו עמוק בתוך עיני
הרגשה בלתי ניתנת לתיאור, אף פעם בחיי לא הרגשתי חיה יותר,
איזה אושר...

"החיוך שלך כל כך יפה, היפה ביותר שראיתי מעודי, אחי הגדול הוא
באמת בר מזל על שמצא לו אישה מקסימה כמוך..."
אני מנסה ללא הועיל להחזיר לפני קצת מהלובן הבוהק שלהן, שהתכסה
עכשיו באדמומיות בוערת ומביכה , וממשיכה לחייך בחן.
"לאן הבאת אותי? איפה אנחנו?" מולי בית אבן יפיפה וגינה
מרהיבה
עם עצי נוי מעוצבים ופרגולה לבנה .

" בלה  הביטי, בבית הזה מתגורר האושר שלי, האישה איתה ברצוני
לחיות עד סוף ימי, ברצוני לערוך בינכן הכרות, מחר אבקש את
ידה..."

הלובן חזר אלי פני מעצמו.
        מחר אמות.