לי צנג / כשטוהר מעשיי אובד |
שהטהור שבטהורים
הופך מזוהם וטמא?
להיכן נעלם החיוך התמים
תוצאתה של עבודה קשה
לשם סיפוקם של אחרים?
מחפשת נואשות אחר העונג
שבמעשים הלא אנוכיים
מוצאת עצמי נלחמת בציפורניי
על פיסות מחיי, ממעשיי
על רגעי הוקרה מעטים
של אנשים יקרים
אשר יעלמו במהרה
שכן טוהר מעשיי
הושחת במילותיי שלי
במקומותיי שלי
בדמי.
כיצד זה
שהטהור שבטהורים
הופך מזוהם וטמא?
היכן אמצא כעת חיוך
שאיננו אנוכי?
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|