אני פה בצרפת בלי ברירה,
כמה שזה נשמע טוב,
תאמינו לי הכל פה רע,
אני חייב להיות פה,
לארץ לא יכול לחזור,
ואני תקוע פה, בתוך חרא של חור,
אנשים לא מבינים כי הם בסביבה מצוינת,
ואני תקוע פה בסביבה מזדיינת.

שונא את המקום,
שונא את העיר,
והחרא הזה מיום ליום מחמיר,
אני חייב לחזור הביתה,
איפה שהחברים האמיתיים,
ולא פה איפה שכל הזבלים הצבועים.

מנסה להסביר,
אבל אין הבנה,
וכשאני מדבר,
אין הקשבה.

בסך הכל מבקש קצת עזרה,
אבל להזיז את התחת קשה לאנשים,
אבל כשהם רוצים משהו, "כן" להגיד חייבים,
ובקיצור אני שונא פה הכל.

פאריז טובה רק לשבוע,
אבל כשגרים פה מבינים את החרא,
תאמינו לי...
אני פשוט אומר שזה רע,
אבל אין הבנה.

כל השאר אותי לא מבינים,
כי להם יש חיים טובים,
כי הם ילדי שליחים מזוינים,
שמקבלים כל מה שהם רוצים.

זה הכל, סוף השיר,
רק תדעו שפאריז היא חרא של עיר,
ותנסו להימנע מלגור פה בכל מחיר.