אני באה לבקר, במקום מרוחק ממציאות,
לבקר שיש קר.
לחפור עמוק בזכרונות העבר.
להיזכר בזמנים היפים שהיו כשעוד לפני...
בזמנים שלא ידענו, לא חשבנו מה יהיה אחרי?
איך זה להתקיים מתמונה בלבד, מזיכרון נושן,
מחיוך קפוא באפור-לבן.
לדבר לאוויר הקפוא, ללחוש שדרך האבן תשמעו,
וכל מה שאני רוצה לעשות זה למחות על הגזירה,
לצעוק: "תחזרו!".
ככל שחולף הזמן לאיטו, דועכת התמונה בזיכרון,
לאט, נשכחות התמונות הקבורות בארון.
לחפש נחמה אין כל טעם, כי לא אמצא!
וכל חיי אמשיך לתהות,
מה היה,אם עוד קצת,מה אז יכול היה להיות?
נכתב כילדה, או נערה צעירה, שנזכרת בסבתא היקרה שלי, שנפטרה
בטרם עת, בגיל 67 מהתקף לב, כשאני בת 7, צעירה מדיי כדי להתאבל
. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.