מהלכת ומרחפת ולא יודעת לאן, שם אשב ואשירה ורק העולם. לא
יודעת איך לנשום בלי אוויר אני שומעת לא איכפת לי מכלום. שוב
יושבת וחושבת ורושמת לי דברים. עד מתי אסע לי מפני דברים שונים
ומפחד החיים. לא איכפת לי לא יודעת החיים קצרים ואם אנו כמו
אוויר מתקצר מאוד. החיים חולפים מהר וצריך להזדרז לעשות כל דבר
שרוצים וצריכים, מהיום נשתנה ונשאר שוב צעירים אך בנפש היפה
שוב נאהב ונצחק. שוב נלך יד ביד בשקיעה עד לזריחה שוב נלגום
כוס של יין ונתנה אהבה. שוב נצחק עד השמיים ונרוץ ונעוף אל על
לעננים ונהיה בשמיים ונגיע לירח שם הכל מושלם. פרחים מתעופפים
יפים כל כך וכל מיני צבעים וריחות משגעים. שוב נאהב יחדיו
ונרוץ עד אין סוף, שוב נאהב יחדיו ונשיר בקול גרון שירי שמחה
וגיל, שירי אהבה ותום, שירי נשמה ורינה ועוד שמחה וטוב. האהבה
שוב פורחת כמו קיץ מלבלב ושוב אנו כמו צבי הרץ למרחקים. ירח
בשמיים אנו אדמה, צומחת וגודלת כמו פרפר שובב ומה נאמר ומה
נגיד שאנו נפלאים, נאהב עד השמיים ונראה את העולם. העולם כה
יפה ואנו נשרפים באש האוכלת את כל הלכלוכים. ועכשיו מגיע הסוף
סופי ויהיה עוד תקווה ותמיד התחלות טובות ודי נגמרו לי
המילים.