עכשיו תסלחו לי
אני הולכת לחלום
כן לחלום ולדמיין
כל מני דברים
לחשוב על כל פרט

איכשהו האטומים שלנו
דומים רק בחיצוניות
בגלל זה כולם מתבלבלים

גם גלים באים והולכים
נמלים שותות מיץ לימון בשמש
זה לא הגיוני
אז איך זה שרגשות פחד אותי שוטפים
ובאוטובוס כל האנשים נראים מעוותים

השבילים מלאים מיים
והמילים לא עוזרות
כי העניים מדברות

ימים מתמלאים שלוליות
האצבעות מהמיתרים כואבות
הכל עקרוני ולא עקרוני

צלליות קורצות בשקט
אני מגרדת את העצבות
מאכילה את הפחד
מדברת לעצמי

מדגמנת חיוכים מחופשים
זו אותה האש שכולם בוערים בה
הציור קצת שונה
עם גינה וכלב או חגורה

אז תהרגו אותי ואת החתולים השחורים
או תשפטו מלמעלה למטה
כי פרפרים בכל מקרה נשארים קרוב
עפים גבוהה
עד שלא רואים אותם יותר

ואולי זה רק חבל מחשבה
שממנו אפשר להיתלות.