מפקח משנה אריק סגל נאנח בדממה. כבר כ-8 שנים הוא עובד במחלק
הרצח, אבל זו כבר הפעם הרביעית השנה שהוא נתקל במקרה רצח ברור,
שאין לו שום פתרון. למעשה המקרה הזה היה אפילו מוזר יותר
מבד"כ. הקורבן, בן הולצמן, נמצא שעון על מקלדת מחשבו כשפיו זב
דם. סימני מאבק על גרונו העידו על חנק, או על הרעלה, חשב לעצמו
סגל בדומיה. יתכן שהוא לפת את גרונו כתוצאה מהכאבים. צוות של
הפתולוג המשטרתי כבר פינה את הגופה וצילם את זירת הרצח, וכעת
יכל מפקח משנה סגל לשבת מול המחשב שמולו גסס בן הולצמן, ולנסות
להבין...אבל זה היה קל מידי. המסמך האחרון עליו עבד בן לפני
שמת היה היומן שלו. המפקח סגל העלה אותו והחל לקרוא.

 יומן אישי, בן הולצמן
11.1 - התחלתי לכתוב את היומן הזה כי דברים מסוימים בחיים שלי
נראים לי מוזרים. אני כותב אותו בתור מעין תיעוד, עצה שקיבלתי
מידידה שלי. אני בן הולצמן, בן 22, חיל משוחרר וסטודנט
לביוכימיה. אני עובד כמאבטח על מנת לפרנס את עצמי, דבר שמתבטא
בלרבוץ בשעות מוזרות עם נשק טעון ליד דלת נעולה. אבל זה בדיור
הענין. המשמרות בעבודה שלי הן משמרות של שש שעות - ובדרך כלל
המשמרות האלה הן פשוט נצח. בזמן האחרון הן נראות יותר ויותר
קצרות. זה קורה לי בד"כ כשאני מתחיל לחשוב על סרטי פעולה או
אקשן שראיתי. פתאום אני שם לב שעברו שלוש שעות. כאילו
נרדמתי...
14.1 - נראה לי שאני יורד מהפסים. לפני יומיים ראיתי סרט של
שוורצנגר, שבו הוא תוקע עיפרון בעין של מישהו. כשהייתי בעבודה
חשבתי קצת על הסרט הזה, הרצתי אותו בראש ככה-- ופתאום, כאילו
אני רואה את הסרט מתוך העיניים של שוורצנגר. ממש כאילו אני זה
שתוקע לאיש הזה את העיפרון בעין. זה ממש הפחיד אותי.יותר מאוחר
באותו היום, הבוס שלי התקשר אלי, ואמר שאנחנו צריכים לדבר.
אצלו במשרד הוא אמר שהוא בא לבדוק אותי יותר מוקדם בעבודה,
ואני נראיתי פשוט מזוגג, כאילו קיבלתי התקף. התקף של מה,
שאלתי, אבל הוא לא ידע לענות. במשך כל השיחה הוא לא הצליח
להסתכל לי בעיניים משום מה, ונראה מאד עצבני. למען האמת הייתי
בטוח שהוא יפטר אותי, אבל הוא לא הצליח להוציא את המילים מהפה.
רק כשיצאתי מהמשרד שלו קלטתי שהנשק שלי דרוך וטעון. הוא היה
פרוק כשנכנסתי. נבהלתי. הוצאתי את המחסנית ופרקתי אותו מהר,
שאף אחד לא יראה.
.1 - אני נזכר עכשיו בימים של הצבא. שירתתי בגדוד חי"ר, ותמיד
הייתי חייל שקט, מהסוג שלא עושה בעיות. ואז היה איזה סיפור עם
שבירת שמירה שהסתיים בכלא, ואני שכחתי מקורס מ"כים. כשסיימנו
מסלול ועלינו לבוגרות, לקחו אותי ישר למחלקת חבלה. תמיד הייתי
כזה, שאוהב להתעסק בחומרים מוזרים ובפיצוצים וכאלה, וזה נראה
פשוט מתאים. אולי בגלל זה היום אני לומד ביוכימיה. מה שמטריד
אותי, היום ולמעשה גם אז, זה הניכור. אף פעם לא הייתי שייך.
כשהחבר'ה היו מתרבקים נס, אני הייתי קורא איזה ספר מד"ב טוב.
הם סיווגו אותי כ"פסיכי". אתם יודעים, היום אני תוהה אם הם
צדקו.
.2 - אני כבר לא הולך לסרטים. כל פעם שאני הולך לעבוד, מתישב
לשמור באיזשהו מקום, אני כאילו נכנס לטראנס - מתחילות לרוץ
תמונות במוח שלי, כמו סרט פעולה בלי עלילה, רק תמונות של אנשים
מתים ודברים מתפוצצים. אני שוקל לעזוב את העבודה.
.2 - היום קרה משהו שהפחיד אותי יותר מהכל. היום עשיתי משמרת
יום בעבודה, מה שאומר שאני שומר על שער של בי"ס. אני רגיל לשבת
שם, מוסתר מתחת לצל של עץ, ולהקשיב לשברי שיחות של ילדים.
נכנסתי לטראנס שלי, אבל הפעם אלו לא היו תמונות של אנשים מתים
סתם - אלו היו תמונות של הילדים שעברו מולי. מתים, חרוכים,
פצועים, מעוקמים...

התנערתי בבהלה. פתאום כאילו ירד לי סוויץ' במוח, וכל שברי
השיחות התחברו לי במוח למין מיש-מש של ג'יבריש. כאילו כולם
התחילו לדבר במין שפה שאני לא מבין. ברחתי משם.

15.2 - היום עשיתי משמרת לילה. אותם סרטים, רק שהפעם אלה היו
אנשים שאני מכיר. מתים.
התחלתי להסתגר בתוך עצמי - העיסוק העיקרי שלי הוא מחקר. אני
חוקר את המוח האנושי.

18.2 - אתמול לכדתי חתול וניתחתי אותו בבית שלי. שלוש שעות
לאחר שסיימתי וזרקתי את השאריות לזבל, קלטתי שיש אנשים שיראו
בזה משהו מעוות. פתאום אני קולט שמוות כבר לא מפריע לי כמו
פעם,  כאילו שבאיזשהו שלב לאורך הדרך נשרה ממני ההבנה הזו,
שמוות זה דבר רע. פתאום הוא נראה הגיוני, בלתי נמנע, אפילו -
סביר. נהניתי מהניתוח של החתול.
למה זה לא נראה לי מוזר?

23.2 - אנשים הם כלכך מעצבנים. אני מסתגר יותר ויותר בתוך
עצמי, עובד על המחקר שלי. הפרופסור שלי קבע שאני 'מטורף קמאי'.
אדיוט צר-מוחין שכמותו. כולם אידיוטים.

5.3 - אני לא מבין מה מצאתי פעם בסרטים האלה. הלכתי לאיזה סרט,
לכאורה סרט 'אקשן', והוא היה משעמם. זרקתי את כל הדיסקים שלי
לזבל. המחקר שלי, לעומת זאת, מתקדם לכיוון פריצת דרך. מצאתי
ריכוז של הורמון או נוירוטרנסמיטור מסוג לא מוכר בגופה של רוצח
סידרתי שגנבתי מהמכון הפתולוגי לצורך מחקר. החלטתי לגנוב עוד
גופות.

11.3 - אתמול באה לבקר אותי מישהי שהייתה פעם ידידה שלי. היא
באה לזיין לי את השכל על "התעלמות" ו"התנכרות" והיא חושבת שאני
מעשן סמים. היא ניסתה לנשק אותי, ולהפתעתי נישקתי אותה חזרה.
הלכנו למיטה, אבל לא עמד לי. היא אמרה שזה מובן, זה לא נורא,
זה בגלל הסמים, והכל באותו טון מרגיע ומבין שרק הרגיז אותי עוד
יותר.
חנקתי אותה עם חוט דייג כשהיא עמדה ללכת. רק כששמעתי את המפרקת
שלה מתפצחת הרגשתי את אותה התכווצות מוזרת בחלציים.
מוזר. במוח שלה לא היה החומר/הורמון/נוירוטרנסמיטור שהחלטתי
לקרוא לו בנולצין, על שמי.

13.3 - דם זה כזה דבר יפה... אף פעם לא שמתי לב לכך.

19.3 - המצאתי שיטה לבדוק את קיום הבנולצין בגוף ללא צורך
בניתוח המוח. בדקתי את עצמי, ואני גאה לומר שיש במוחי כמויות
ניכרות של בנולצין. ניסיתי לשכנע נהג מונית שהסיע אותי בלילה
שיבדק, והוא סירב. חנקתי אותו ובדקתי את הגופה. היו לו כמויות
זעומות.

29.3 - אני מתחיל להיות כפייתי. לאחרונה אני מוצא עצמי מסתובב
עם חוט הדייג ההוא, ומוצא הנאה במראה הלשונות השחורות והעיניים
האדומות מדם של קורבנותיו. חקרתי גופות רבות של רוצחים
סדרתיים. בכולם יש כמות גדולה של בנולצין. הזרקתי בנולצין למוח
של חתול.

2.4 - חצר הבית מלאה בגופות של חיות קטנות, בעיקר עכברים
וציפורים, שכולן מרוטשות באכזריות. נראה שהבנולצין הפך את
החתול לרוצח חסר רחמים. בדקתי חיות אחרות, ולאף אחת מהן אין
בנולצין. אני חייב לשכלל את הבדיקה.

5.4 - תפסתי את החתול שניסיתי עליו את הבנולצין. שרט אותי,
החוצפן. תליתי את הגופה שלו בחצר.

9.4 - הטכניקה החדשה שפיתחתי מסוגלת לזהות אפילו ריכוזים
זעומים ביותר של בנולצין. התחלתי לבדוק מחדש את כל הממצאים
שלי. לכל הגופות בבית יש בנולצין, אפילו לזו שפיתתה אותי לשכב
איתה. לאף חיה שבדקתי אין בנולצין.
אספתי שתן ממשתנות ציבוריות כדי לעשות מדגם סטטיסטי.

13.4 - לכולם יש לכולם יש לכולם יש לכולם יש חשבתי שאני
מיוחד!!!!!!!

14.4 - החלטתי למצוא נוגדן. אני אהיה האדם הראשון ללא בנולצין
כלל!

3.5 - דם דם דם דם וראשים כרותי בכל מקום...

5.5 - יש לי נוגדן! הערב אני אדע! אאוריקה!!

מפקח משנה אריק סגל הסיט את ראשו ממסך המחשב באלם. צוות הבדיקה
הודיע לו שבמרתף הבית הנעול נמצאו עשרות גופות, מקצתן מבותרות
לחלקים, וכן ציוד מעבדה רב. בערך חצי מהפשעים הלא פתורים של
השנה האחרונה נפתרו מולו על מחשבו של מטורף. אבל זה לא היה
הכל. עינו קלטה המשך לקובץ.

6.5 - אני לא יודע כמה זמן עוד יש לי. לאחר ששתיתי את נוגדן
הבנולצין קיבלתי התקפי פירכוסים והקאות שנמשכו כשלוש שעות.
לאחר שהתאוששתי, קראתי שוב את היומן וקיבלתי הלם. ניקיתי את
החצר מגופות העכברים וגופת החתול, ונעלתי את כל הגופות במרתף
יחד עם ציוד המעבדה. אבל תוך כדי העבודה המחליאה הזו, התחלתי
לחשוב. בנולצין. החומר שקיים בכמויות מסחריות אצל רוצחים
סדרתיים, קיים בכמויות מועטות אצל אנשים נורמלים, ואינו קיים
אצל חיות.
איזה אנשים הופכים לרוצחים סדרתיים? למה? למחלות נפש יש גורם
אורגני, לפחות בד"כ ולפי צו ההגיון. המבנה של הבנולצין כלכך
מוזר בגלל שהוא לא הורמון, ולא נוירוטרנסמיטור, למרות שהוא
עושה פעולות דומות לשל שניהם. למעשה הוא מזכיר לי פריון, מסוג
הדברים שגורמים למחלות כמו בפרה המשוגעת. הוא מתישב על המוח,
וגורם לפסיכוזות, לשיגעון, למגלומניה, לטירוף ולאובססיביות
כפייתית. והוא קיים אצל כל אחד ואחד מאיתנו.
פגשתם פעם אדם ללא הרגלים? ללא קריזות, טיקים, שריטה כזאת או
אחרת?
ההשפעה העיקרית והחשובה ביותר של הבנולצין היא שהוא גורם
להרגשת התעלות, הנאה, כתוצאה מהרג.
ההבדל היחיד בין חיות לאדם הוא שהאדם מוצא הנאה בהרג. מי יותר
ומי פחות. לחיות אין בנולצין. לא קיים אצלם.
נראה שהוא נוטה להצטבר בכמויות גדולות בעקבות התנהגות לא
טבעית, בעקבות החשפות מסיבית לאלימות ולרצח ובעקבות חשיבה
יצירתית הרסנית - מסוג המחשבות שעולות לך בשמירה. בצבא. בחיי
היום יום - בהתחשב בזה שאנחנו גרים בתוך גן חיות אנושי, מוקפי
לחצים ואלימות.
והכי חשוב, נראה שהוא נוטה להצטבר אפילו יותר אצל אנשים
שחשופים למחלות נפש, קרי - אנשים שסבלו בילדותם, בעיקר מניכור
וקשיי הסתגלות לסביבה או סביבה עוינת, ואנשים בעלי דמיון מפותח
ויצירתי.
אני כבר מרגיש את הכאבים. נוגדן הבנולצין הוא חומר סינטטי
שמתרכב עם הבנולצין ומנטרל אותו, ותוך כדי כן יוצר חומצה
ששורפת את המוח. ההכרה מעורפלת, ואני מתקשה ללחוץ על המקשים
הנכונים.
אם מישהו קורא את הקובץ הזה, אני מבקש שתעלו את כל הכתוב מעלה
לכל פורום יוצר בעולם. אולי מישהו ימצא תרופה לבנולצין, ויביא
את האנושות לתור זהב שלא נודע כדוגמתו. והסיכוי שזה יהיה אחד
מכם הוא הגבוה ביותר.

אריק סגל קם מכיסאו בבהלה. ליבו עדיין דפק במהירות. הוא נזכר
בספרית הענפה שבביתו, ובילדים שהיו מרביצים לו, רחוק בעבר של
בית הספר היסודי, ונזכר בהנאה המעוותת שהיה מדחיק בנחישות,
ההנאה שחש למראיה של כל זירת רצח.
בנולצין. שם תמים לחומר כלכך הרסני, חומר שנוצר בעודך חושב,
בעודך עובד, לאט לאט מוביל אותך אל הסוף המר והרצחני. האם כל
אדם הוא רוצח בפוטנציה? ואפילו אם חיות לא הופכות לרוצחים
סדרתיים, אפילו אם חיות כן נהנות מהרג - בני אדם שונים מאד
מחיות. חיות לא נוטות ליצירתיות, חיות בד"כ לא סובלות מהתעללות
- ואלה שכן, בד"כ לא מאריכות ימים. האם במוחו של אריק סגל
מתקתקת לה פצצת הזמן?
ובדו"ח הפתולוג נכתב, שבן הולצמן שתה נוזל שצרב את מוחו עד זוב
דם.
........."ויצא קיין מלפני אדוני, וינוע וינוד בארץ, ויפרה
וירבה, ואנחנו צאצאיו עד היום......."