זה היום השלישי ברציפות שהגשם יורד בלי הפסקה.  אמרת לו שאם
הוא ממשיך ככה אז תממשי את כל ההצהרות שלך ותקפצי מצוק.  או
שתקחי מנת יתר, מה שיותר יתחשק לך באותה השנייה.  סיפרת לי
שהוא צחק וחיבק.  "את לא טיפוס של חורף" הוא אמר ואת הוספת שאת
גם לא טיפוס של קיץ ולא טיפוס בכלל.  הוא שוב צחק.  אמרת שהוא
לא לוקח אותך ברצינות, שכל הזמן הוא צוחק, אז הוא הפסיק לצחוק
ואת היית עייפה.

הגשם דפק בחלון ולך היה קר בלב.  רוח יללה בחוץ ואת יללת ביחד
איתה.  סיפרת לי שהוא אמר שהוא אוהב, אבל לך לא התחשק כלום
באותה השנייה אז הלכת.  החורף עושה לך רע בנשמה, אמרת, והוא
מאוד רצה לצחוק אבל התאפק נורא אז בסוף הוא בכה.  ואת היית
מאושרת, ופתאום חייכת וצחקת כמו מטורפת, כמו שרק את יודעת
לצחוק.  ואז הוא נעלב, ואולי גם קצת כעס, אבל לך בכלל לא היה
איכפת.  העיקר שיפסיק כבר לרדת גשם.

לחשת לי שהוא ניסה לנשק ואת ברחת ולחשת לו שיילך אבל הוא לא
הקשיב ואת התחלת לבכות ולא הפסקת אפילו שהוא כבר עזב.  אבל לא
בכית בגללו, הוספת, בכית בגלל הגשם, רצית קצת להרגיש כמוהו.
רצית להיות קצת אחרת, זאת אומרת מיוחדת או שאולי התכוונת
לשונה, אבל אמרת אחרת.  ואז הוא חזר, אז הפסקת לבכות, שלא ידע,
זאת אומרת, יחשוב, שאת בוכה בגללו כי מה בסך הכל הוא עשה.
"אני טיפוס של חורף" הוא התנצל וסגר שוב את הדלת מאחוריו.
והיה לך מה להגיד, אבל כבר שכחת.

ואת לא אוהבת חורף, אמרת, והוא יודע שזה עושה לך קצת עצוב וקצת
כועס לראות את החורף בחלון, אבל באמת שאת משתדלת, ניסית לשכנע
את עצמך.  הגשם הוא קצת כמוהו, נראה לי, עצוב בשבילך אבל גם
קצת שמח.  גילית לי שאת קצת אוהבת אותו גם, אבל את לא בטוחה אז
את אומרת שלא, כדי שלא תיפגעי לעולם.

וזה היום השלישי ברציפות שהגשם יורד בלי הפסקה.  ואולי, אולי
הוא בכלל לא עושה לך רע...