"על פני הבעה של גועל נפש",
כך כתבה לי מייה אמש,
"השורה האחרונה גורעת",
כך אמרה כמבינה וגם יודעת,
ולמרות שהוסיפה "לטעמי",
הרגשתי צרוך לנקום את דמי.

וכך שרבטתי שיר על ארנב חביב
שנדרס למוות ביום אביב,
והשיר חיש במגירה נטמן,
והוא יפורסם בבוא הזמן.

בינתיים ועד אז,
אני ממליץ לכם להמתין ולחכות,
לעוד שלל מקברי של יצירות משובחות,
שכן בדכאון אמיתי לא עסקינן,
אלא במעוכים, הדרוסים ושאר ברי-המינן.