[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ג'ולי בר
/
אני לנצח מעריצה

אני פשוט לא יכולה לסבול את זה יותר, את הכעס המטופש הזה ללא
סיבה, סתם ככה בלי משמעות.
מסתובבת סביב עצמי בחדר, מנסה להרגע- אי אפשר, אוף,
פשוט בא לי להרוס הכל-לקרוע הכל, כל החפצים והתמונות
והדיסקים.
כן, אני מעריצה ואני גאה בזה, כן- אני אובססיבית, תקראו לי
טיניבופרית,
תגידו לי ש"הם מתו" או שהם "אאוט"- מה אכפת לי? לכל הרוחות עם
זה, כי הם הדבר הכי טוב שהיה לי בחיים, או שאולי זאת הייתה סתם
אשליה?
חייבת להמשיך בחיים שלי- לא יכולה להפסיק... להפסיק לזייף, כי
מה
אני אגיד? "עצוב לי כי הם התפרקו?" כולם יסתכלו עלי בעיניים
עצובות כאילו, ואז ירכלו עלי מאחורי הגב- "איזה תינוקת, שתתבגר
כבר, שבע שנים עם האובססיה המטופשת הזאת" ובטח יגידו גם "מה
היא בוכה? יש לה הכל בחיים".
אז תגידו לי אתם- מה יש לי אה? ומה כבר אתם יודעים? בסה"כ
רואים אותי בבית ספר, ובבית ספר אני מנסה לשמור על שפיות
מסויימת, מרחק מסויים- לא נותנת לאף אחד להתקרב יותר מדי- פשוט
מחייכת לכולם, צוחקת עם כולם- וחושבים כולם שאני תלמידה חכמה,
אבל
בשביל מה לי הציונים הגבוהים כשאני על הפנים בפנים?
האמת שזה בא לי בקלות- ואני בכלל-אף פעם לא לומדת- כמו בחיים
כמו תמיד.
אם החלטתי כבר החלטה נבונה, לא לתת לאנשים להתקרב יותר מדי,
כי קרוב מדי שווה כואב מדי, ואני ישר נפגעת, ואם עמדתי בהחלטה
זו
כל כך טוב עד ש"אל תבכי, אף פעם לא ראיתי אותך בוכה", זו
התגובה
שקיבלתי מהחברה הכי טובה שלי כמעט, אז איך זה שנתתי להם,
חמישה אנשים שאני לא מכירה- ובטח לא אכיר אף פעם,
איך נתתי להם להיות חלק ממני? החלק הכי גדול שבי? שהלך
וגדל עם השנים, אפילו עכשיו למלא את כל כולי,
ואני שבוייה לגמרי- טיניבופרית משוגעת על כל הראש.
ופתאום עכשיו... הכל מתפוצץ לי בפנים, כי כנראה לכל דבר טוב
יש סוף.

ואני לא יכולה לסבול את זה יותר, את הכעס המתמשך הזה, את
העצב,
ואת העובדה שאין לי מה לעשות נגד זה, לא יכולה לקחת שליטה
אפילו לא על החיים שלי- ללא סיבה.
מסתובבת סביב עצמי בחדר, מנסה להזכר איך שפעם... פעם, הכל היה
פשוט יותר- פעם זה בסך הכל היה הערצה תמימה, אוף איך שבא לי  
לבכות עכשיו- על הכל, כל השנים, כל החברות, כל השירים
כל הזכרונות, כל החיים
כן- תקראו לי אובססיבית, תגידו שאני טיפשה
אבל דבר אחד בטוח- אני לנצח מעריצה





נכתב בעקבות ההחלטה של הבקסטריט בויז להפסיק להקליט
אני מבקשת, מתחננת... אל תגיבו בלעג,
שמעתי את זה מספיק ודי נמאס לי... אפילו אם אתם לא סובלים
את הלהקה ואתם חושבים שזה דפוק, אל תזלזלו.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
כל מי שיש לו
סיריאל של אופיס
אקס.פי - אלי
לפרטי.


תרומה לבמה




בבמה מאז 30/3/03 1:32
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ג'ולי בר

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה