רוצה לעטות שמיכה של אהבה
שתכסה את מראה הנצח הבודד
יודע שהיא שם מחכה לאהובה
אך לא רואה באופק את הדרך בה ארד

מראה מנותצת על קיר אפוף סמלים
מרמזת בחשאי על התקווה המתכלה
רק חושך מסביב לברזלים מחושלים
אשר סוגרים בעויתם על חברות שלא בשלה

צופה בתהליך המתמשך ומענה
מנסה להתקרב אל השקט הנפרס
רואה את שנשאר והכל כל כך שונה
עשן חורבות מעיד על הפאר שנהרס

שומע ת'שתיקה המתגלעת בצדדים
מביט בהם סובלים אך מפנימים את הכאב
עיניים עצובות אשר רוקדות מחול שדים
מתקשות הם להסתיר המתחולל אצלם בלב

הסוף נשאר דהוי על רקע של צללים
ולא ממש ברור מה התחיל ומה נגמר
אך מכאן והלאה נמשכים עשרות שבילים
ואיש אינו יודע היכן ימצא עצמו מחר