[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







פאנק כרפס
/
טיול שנתי

"קום, קום כבר!", שמעתי את הקול מהחשכה. הבעיטות שהבטן שלי
ספגה גרמו לי לחשוב שהקול הזה באמת מתכוון אליי. פקחתי את
עיניי.
  "הוא קם! הוא קם!", אחד משני האנשים שעמדו מעליי צעק. לא
זיהיתי אותו כל כך טוב, כי הייתי בלי המשקפיים, אבל הוא נראה
באמת מוכר.
  "ברוך השם! סוף סוף הוא נזכר!", מישהו הגיע מהחדר השני,
בדיוק כשהרכבתי את המשקפיים שלי. זה היה עידן, ושני האנשים
שישבו לידי ועבדו קשות על להעיר אותי היו מיק ודרור. "טוב, יש
לך 5 דקות להתארגן, ואז אנחנו יוצאים, איתך או בלעדיך. כנראה
שאיתך, גם אם נצטרך לקחת אותך ערום למדבר."
  נכנסתי לפאניקה. 5 דקות, עם כל ההכנות האינסופיות שלי? אני
לעולם לא אצליח. מתישהו אולי כן אני אתארגן, אבל לא בחמש דקות.
ואיכשהו, הרעיון של להסתובב במדבר יחף עם בוקסר לא קסם לי
במיוחד. זו הייתה תקופה קרירה יותר. קפצתי לישיבה.
  "למה לא הערתם אותי קודם?", שאלתי בפאניקה. החלטתי לרדת
מהמיטה. נפלתי על הרצפה. היא הייתה קרה.
  "ניסינו להעיר אותך... זה לא הלך כל כך.", מיק התחיל לצחוק
וגם דרור ועידן צחקו איתו.
  "מה, מה קרה?," שאלתי כשקמתי, והתחלתי לצעוד, או לקפץ, לעבר
חדר האמבטיה.
  "איימת עלינו שתפציץ את הכפר שלנו כמו שהפצצת את דרזדן.",
דרור צחק. צחקקתי גם אני, בפה מלא משחת שיניים.
  "באמת אמרתי את זה?"
  "כן!"
  "וואלה, אני דפוק.", המשכתי לצחצח, "זה עצר אתכם מלהעיר
אותי?".
  "לא, דווקא ניסינו להמשיך.", דרור התחיל, "אבל הרמת טלפון
דמיוני וחייגת לעזר ויצמן.".
  כל החדר צחק. אני נחנקתי מהמשחת שיניים, ועידן היכה אותי
בגב, בתקווה שהיא תצא. היא לא יצאה. הוא ניסה שוב. היא החליטה
שעדיף לה לצאת.
  "בנאדם, אתה דפוק,", עידן חש צורך עז לציין.
  "היית חייב לראות את עצמך, אתה מחייג ומדבר איתו... זה היה
כזה מצחיק!", הקול של דרור  נשמע, עדיין יושב עם מיק ליד המיטה
שלי. "'עזרק'ה, תקשיב לי טוב גברת, כן? אני צריך ממך טובה קטנה
עכשיו, אתה איתי? הלו? הלו? הלו? אל תשכח מי הציל אותך בארבעים
ושמונה! כפוי טובה! נבלה! נבלהההה!!!'".
  זה היה החיקוי שלי, שהשכיב את כולנו על הרצפה. ב'כולנו' אני
מתכוון לכולם חוץ ממני, אבל ככה אני מתבטא. אני בנאדם די
מוזר, כפי שניתן לשים לב.
  "טוב, טוב, די!", צעקתי, "תנו להתכונן בשקט!".
  "סידרנו לך את הכל, תתלבש כבר, נבלה.", מיק אמר וצחק.
  החלטתי לאמץ את שיטת ההתלבשות בהליכה. התחלתי ללבוש את
החולצה כשהתקדמתי לעבר האמבטיה בחזרה, ונתקלתי במשקוף.
המשקפיים שלי אבדו אי שם בתוך החולצה שלי. עדיין צחקו עליי.
החלטתי שעדיף שאני לא אנסה את אותו דבר עם המכנסיים.
  "ואתה יודע מה הקטע הכי מצחיק?,", מיק המשיך. "שאחרי זה
אמרת 'לא צריך, אני אעשה את זה בעצמי!' וניסית להיכנס למטוס,
נדמה לי, ולחצת על כפתור של אזעקה של מכונית והתעצבנת על זה
שזה לא נפתח!".
  הם שוב צחקו. גם אני צחקתי. הראש פגש את המשקוף בדרך מקרית,
שוב. דם התחיל לרדת, אבל עדיין צחקתי.
  "תמשיך להתכונן!", עידן צעק.
  "אני מוכן!,", אמרתי לו.
  "לא אתה לא, כל המצח שלך מלא בדם."
  "זה מהחיילים הסורים!," דרור צעק והם צחקו שוב. "היינו
צריכים לצלם את זה...".
  "הקלטנו.", מיק ציין.
  "מה היה עם חיילים סורים?,", שאלתי בחשש, כשפתחתי את הדלת.
  "צעקת 'אתה רואה את הגבול שם? זה, משנת שבעים ושלוש עומד שם
הגשש הדרוזי הזה, אתה רואה אותו, סלים! בוא לפה! אתה שומע,
גברת, הוא לא זז מהגבול שלו כבר שלושים שנה, בפעם האחרונה שהוא
זז פרצה מלחמה. הוא חשוב... הסורים באים! אביגדור, תביא לי אמ
16 אני אלמד את הפרחחים האלה לקח, אתם שניכם בואו איתי לשם!'".

  צחקתי. צחקתי ממש חזק. זה באמת היה מצחיק. אני טיפוס די
מוזר. גם עשיתי איזשהו צעד לא מדויק כל כך אל מחוץ לחדר,
וראיתי את הרצפה מתקרבת. תחושה קרירה עברה בי ברגע החבטה, ואז
החושך ירד שוב. חזרתי לישון.
  אין הרבה מוסר השכל לסיפור הזה. באמת שאין. אבל יש דבר אחד
שרצוי לזכור, לחיים טובים יותר: אל תשתו בטיול שנתי, ואל תעשנו
שום דבר. ואם אתם אני, עדיף שבכלל לא תצאו.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
-אתה בא? אני
ערומה ומוכנה.
-לא, היום אני
בשביתה.

האנס הננס מנסה
לשפר תנאים
סוציאליים


תרומה לבמה




בבמה מאז 29/3/03 6:33
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
פאנק כרפס

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה