פתחתי את היומן וכתבתי..
יום רביעי היום, כמו שאומרים - כמעט סופשבוע
אני והחברה, היינו במצב - מה זה רגוע..
מחר משהבט על הבוקר, שיט יא בן-זונה הוא מסתכל אלי, אומר  "אין
שוב חניה"
אדם בתסביכים לא יודע מה לעשות עם נטע, בזמן שאני מתעסק ומנסה
להבין תסיפור שקורה לי עם קורן, מה זה כל הקטע?
הדיו מתעייף, הרצפה מסתחררת, הכל מתפרק תחת רגלי, ואני עדיין
בשנטי שלי, "יאללה יאללה , תביאו כבר תערב.."
מחכה להיפהופ בחמישי, בג'י עם ניר או עם אביב בהום, כל מה
שיהיה שם, בטוח יראה לי כמו חלום.

יום שישי בטוח נתעורר עם איזה הנגאובר, משם ישר לחדר כושר,
ואז מי יודע, אולי נאכל איזה Leftovers...
הלילה יגיע ואיתו המסיבות, האלכוהול הכבד, ואיך שכחתי? הבנות!
הצפוניות האלה שאתה תמיד רואה עם הכובעים היפים, הליפגלוס על
השפתיים, והסיליקון המדהים!

אני בטוח שניר יגש עם הבעיות המוזרות
לא יודע עם מי לצאת, זו מת"א או זו מנס ציונה, אולי נלך על זו
הרחוקה - מדימונה..
ואדם ימשיך להיות בסרטים של המאהב המואהב, איך לו זה קרה? אולי
בכלל שילך לשכב עם הילה ויפתור את כל הסיפור? פתאום הבעיות
יעלמו כאילו הדבר היה כולו פתור.

ואז אני מסתכל אחורה ורואה, רגע מה אני מפנטז? רק יום רביעי
והזמן לא הגיע... טוב נו אני אשב , אנוח, אהיה קצת רגוע
יוריד איזה כוס בנשי ויגיד לעצמי "אריק - למה לזוז בימים
שהמחוג זז בקושי בדקות? הזמן לא נעצר, אז אולי מספיק לחשוב על
העתיד ועל העבר... הכל מתחיל מהמחשבה על מחר.."