בשביל לשפוך את העצב שלי
לנהר בו ל העצב בעולם נאגר
אני מתיישבת ליד השולחן,
מניחה עליו עט ופיסה של נייר
ומשחררת את ידי לקשקש על הדף
והעצב שלי נשפך דרך הדיו אל בין שורותיו.

לפעמים אני חושבת על כל אותם נהרות
שסוחפים עימם רגשות של אנשים,
כל אחד והנהר שלו,
יש נהרות שסוחפים מהר יותר
ויש כאלה איטיים,
העיקר הוא שבסוף כולם נשפכים לירקון.
מסכנים הנהרות האלה, כל כך הרבה מיטען חורג
לא פלא שהם נשפכים לירקון המסריח הזה
הרי לאן הם ייזרמו?
שום מים אחרים לא ירצו אותם,
אפילו הים שהם אמורים להישפך אליו כדרך טבע
לא רוצה לקבל אותם אליו.
את נהרות העצב המטונפים האלה.
ובליבי אני חושבת שאני במצב טוב, לומת הנהרות
אני אוכל להסתדר,
אם רק יכולתי לשפך את העצב שלי
לנהר של מישהו אחר.