זו התקופה הכי קשה,  הדקות השקטות, הזמן שבו אין מה לעשות, חוץ
מלשבת, רק להשתרע על גבי מיטה קרה, ריקה, לבלות בה את הזמן.

בתור המלאך שלו, ולפעמים האויבת הכי גדולה, ראיתי אותו, בלי
שהוא יראה אותי, הסדר יום שלו, כל כך סדיר, רגיל, משעמם, כך
תמיד אמר, לא היה לו למה לחכות.
היה קם בבוקר, שותה את כוס הנס, שם על עצמו את הדבר הראשון שבא
ליד, לוקח את התיק הקבוע, שתמיד היה ריק, הולך לבית הספר,
מעביר את ששת-שבעת השעות באין מעשה, מבריז, ישן, יושב, אוזניות
עם מוזיקה רועשת, תמיד אותם מבטים היו עליו, מבטים של מוזרות,
אך לא היה אכפת לו, המוזיקה עזרה לו להתרחק מהכל, חוזר הביתה,
אוכל את מה שאמא שמה על השולחן, נשכב על המיטה הקרה, ונרדם
למשך רוב שעות היום, וכשקם, ישב מול מסך המחשב, מקווה שמאחורי
המחשב לא יראו את המוזרות שבו.
וכך כל יום עשה זאת, יום אחר יום, מקווה שמחר יהיה שונה, אך
הוא לעולם לא היה.

היום יש איזו מסיבה, באיזה מועדון, אנשים שדומים לו, מישהו בא
ומציע לקנות כרטיס.
"עשרים שקל, רוצה?"
"לא יודע, טוב."
קונה כרטיס..
(אולי היום יהיה שונה?)

ואני, עוקבת אחריו כל הזמן, מנסה להיכנס אל תוך ראשו, כמו
תמיד, לראות מה הוא חושב, אם הוא מתרגש, כי יש לו פני פוקר, לא
רואים, לא מרגישים.
אבל אף פעם לא נשארתי בלילה, אולי בזמן הזה ראו?
עוד שעה המסיבה, שם את המכנס הרחב, חולצה שמוטה על גבי כתפו,
מכניס את הכרטיס לכיס, ויוצא,
ואני עוקבת אחריו, מקווה שיהנה היום, מגיע לו, רוצה שיהיה לו
טוב.
המון אנשים נמצאים במקום, מוזרים, אבל לא כל כך, דומים לו, אבל
שונים, הוא מסתכל מסביב, שומע שירים מוכרים, כמו המוזיקה
הרועשת שבאוזניות.
יושב שם על אחד הכיסאות.

"זה תפוס?"
(לבושה בשחור, חצאית קצרה, גרביון שלא מכסה הרבה ולא מחמם כל
כך, חולצה כמו גופיה, מחוך, פרצוף מדהים, לבנה כשלג, עיניים
שחורות, גם באיפור, שפתיים מכוסות בשחור.
מושלמת.) כך ראיתי וחשבתי ברגע שראיתי אותה, היא מתאימה בדיוק
בשבילו.
מה? אה? לא, שבי...
"תודה"
מי את?
(הוא מפתח שיחה, יופי..)
"אני אמילי, ואתה?"
אני ניקו.
"נעים מאוד"
גם לי, גם לי.
(השיחה מתפתחת, איפה את לומדת? איפה אתה? בן כמה? בת כמה? כל
השאלות זורמות, יש הרבה נושאים משותפים.)
השיר הכי אהוב עליי..
(מתנגן ברקע)
"באמת? גם עליי"
(מחייכים אחד לשני)
אולי נרקוד?
"חשבתי שלא תשאל"
(רוקדים, צוחקים, נהנים, האם הוא מצא את  האחת שתשנה את סדר
היום?)

הערב עומד להיגמר..
מחליפים מספרי טלפון..
"נורא, נהניתי"
גם אני, אני אתקשר.
"אני אחכה"

(חוזר הביתה, נכנס לחדר, היום, רציתי לראות אותו לפני שילך
לישון, היום הוא חייך, כל הדרך הביתה, וגם במיטה ובחלומות..)

הוא מצא אותה, ואני, המלאך השומר שלו, כבר לא מרגישה כמו
האויבת שלו, הצלחתי, כבר אין עוד את פרצוף הפוקר...